פרשת בהעלותך – תפלה קצרה

פרשת בהעלותך – תפלה קצרה

רפא נא לה: מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו שרויה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה. (רש"י)

משה רבינו מתפלל על אחותו מרים תפילה קצרה "א-ל נא רפא נא לה", ואינו מאריך בתפילה כדי שלא יאמרו ישראל שהוא מתעלם מצרת אחותו, ועלינו להבין מדוע ריבוי תפלה מורה על התעלמות מצרת אחותו, והלוא אדרבה בשל האכפתיות של משה מצרת אחותו הוא מאריך להתפלל עליה? כמו כן במה היה משה רבינו מאריך, הרי כלל בתפילתו הקצרה את כל הדרוש – בקשת רפואה לאחותו?
יש להבחין כי תפילתו של משה רבינו מרובה בתחנונים "אל נא רפא נא לה", ופירש רש"י: " בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שהשואל דבר מחברו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאלותיו ". וצריך להבין מדוע א"כ בתפילת שמונה עשרה לא מוזכרת כלל פניה בלשון 'נא'?
תפילת שמונה עשרה נקראת 'תפילה ארוכה' משום שהיא פותחת בג' ברכות שאינן עוסקות בבקשות ומסתיימת בג' ברכות הודאה, ונקראת ארוכה לא בשל אריכות הנאמר בה אלא משום שהיא נוגעת בחשבונות ארוכים, כלומר, בשמו"ע הבקשות הפרטיות של האדם אינן עומדות לכשעצמן, הם מופיעות בתוך מערכת רחבה וגבוהה יותר, בתפילה זו אנו עסוקים בצד של הקב"ה עצמו ומתוך כך אנו מבקשים גם את בקשותינו, באופן שגם הצרכים שלנו יהיו חלק מן התוכנית הגדולה של הבריאה, של תחיית המתים ו של קדושת ד' והנהגתו בעולם.
בתפילת שמונה עשרה מתגלה שגם האדם הפרטי וצרכיו הפשוטים שייכים ושותפים בהנהגת העולם, ועיקרה של התפילה היא שגם צרכים אלו ישתלבו כראוי בתמונה הגדולה של העולם מצד הבורא.
לעומת זאת, תפילה קצרה היא תפילה שאין בה ג' ברכות ראשונות ואחרונות, כפי שנאמר בגמ' בברכות (ל, א) "תפלה קצרה לא בעי לצלויי לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא". דהיינו, התפילה ממוקדת רק בבקשות הפרטיות עצמן בלא שהם יופיעו כחלק מכל מערכת הנהגה, עיקרה של תפילה זו היא בקשה שהשי"ת ימלא את רצון המבקש.
כך מצינו שתפילת הכהן גדול ביום כיפורים נקראת תפילה קצרה, משום שבתפילה זו הוא מבקש רק על הצרכים העכשוויים , ומצינו שאמרו חז"ל (ברכות סג, א): "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי ", תפילה זו ג"כ אינה שייכת לעולמו של הבורא, ואעפ"כ יש מקום לתפילה זו המבקשת הענות לבקשה המקומית. [עיין עין יעקב שם].
משום כך, תפילה קצרה יש לה שני מאפיינים חשובים א. 'לשון תחנונים' כאדם השואל דבר מחבירו, שכן בכדי להביא את הקב"ה לתחומו ומקומו של המבקש ולהענות לצרכיו, יש צורך בתחינה שהיא הכרה בכך שהשי"ת צריך לרדת אל תחומו של המבקש , כשם שבבקשת עזרה מן הזולת יש צורך להתחנן ולעורר את רחמיו בכדי שייכנס אל תחומו של המבקש. ב. תפילה קצרה מחייבת הענות מיידית, וכמו שתרגם אונקלוס: "אלקא בבעו אסי כען יתה", וכמו שכתב רש"י (יב, יג) : "השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו ", מפני שבבקשה על צורך פרטי האדם זקוק למענה מי די ללא קשר לחשבונות הארוכים.
זאת הייתה תפילתו של משה רבינו, הוא איננו מאריך בתפילתו הוא לא פותח בברכות ראשונות ומסיים באחרונות אלא מתפלל תפילה קצרה על צורך פרטי ומקומי, על אחותו מרים הזקוקה לריפוי בלא קשר ושייכות לחשבונות הגדולים של הבריאה, שכן בזמן שאחותו בצרה אין מקום להתפלל תפילה הנוגעת בעומק סדרי ההנהגה, הצרה תובעת יציאה מן המצוקה במהירות.
ולמדנו , כי ישנם שני אופנים בתפלה, יש את תפילת ' שמונה עשרה' המקיפה את יומו של היהודי ו יוצרת שותפות עם ההנהגה, ועיקרה התאמת צרכינו לתוכנית הגדולה של הבורא בעולם , וישנה גם ' תפלה קצרה' המלווה את היהודי בכל זמן ומקום, ואותה הוא תמיד יכול לבקש בקצרה ולהתמקד בתחנונים על מילוי צרכיו העכשוויים.