מעלת החברה הינה מהחשובות והנצרכות ביותר בבניית קומת האדם, כפי שאנו רואים בחז"ל (אבות א, ו) שתכף אחר הצורך הבסיסי של "עשה לך רב" על אודותיו הרחבנו במאמרים הקודמים, מגיע הצורך של "וקנה לך חבר". כך גם מצאנו (שם ו, ו) שמעלת דיבוק חברים היא אחת ממ"ח קנייני תורה, ומגיעה מיד אחר מעלת "שימוש חכמים".
בעולם ישנה נטייה לתפוס את החברה כשייכות תרבותית גרידא, כביכול כאשר אדם משויך לחברה כלשהי, הוא מחויב להתנהג על פי תרבותה. אולם אף כי לעיתים יש היגיון בכך, עדיין זו תפיסה רדודה ושטחית, והיא אינה משקפת ומבטאת את מעלתה האמיתית.
במבט מעמיק יותר תפקידה של החברה הוא לשמש לאדם מעין מצפן, האם הוא באמת גדל ומתפתח, או שמא רק מסתובב סביב עצמו במעגלים ללא תכלית. המשגיח הרב וולבה זצ"ל המשיל זאת לספינה ששטה בים הגדול, שמנהיגה לעולם לא יוכל לדעת האם הוא אכן שט בכיוון הנכון, או שמא רק מסתובב סביב עצמו במעגלים ורק נדמה לו שהוא מתקדם. רק על ידי הספינות ששטות גם הן בים, יכול הוא להבחין אם הוא אכן מתקדם וממשיך בכיוון הנכון.
אדם בודד נוטה להסתובב סביב עצמו, וכמעט בכל דבר מוצא אישור והסכמה לדבריו ומחשבותיו. הוא אינו מצליח להכיר עולם חדש, אלא מתבוסס כל העת על עולמו האישי. כאשר יאמרו לו דבר חידוש הוא ייקח אותו למושגים שהוא כבר מכיר, וכאשר מאן דהו ינצח אותו בוויכוח, הוא מן הסתם יאמר בסופו של דבר שזו בעצם הייתה כוונתו. כך בדידותו מביאה אותו לראות רק את עצמו.
כדי שאדם לא יחיה רק סביב עצמו הוא צריך לקנות חברה טובה, כזאת שתיישר אותו ותהיה מסוגלת מידי פעם להציב לו מראה מול הפנים, ולא בהכרח תמיד תאשר ותצדיק את דרכו ופועלו. חברה שלא תאפשר לו להמשיך ולהיות בודד בעולם, אלא תכריח אותו להיות מעורב עם הבריות.
אכן זהו לא תמיד קניין כה קל ופשוט, אך מלשון המשנה "וקנה לך" אנו למדים שזהו קניין כפשוטו, קנייה של ממש. וכפי שאם אדם קונה דבר כלשהו עליו לשלם עליו, כך גם קניית החברה כרוכה בתשלום ועל האדם להתאמץ ולשלם על כך, כי זו מעלה הכרחית וחיונית לבניית האדם וצמיחתו.
כבר שנים לא מעטות אנו נוכחים לראות כיצד התקדמות הטכנולוגיה דוחקת ומעלימה את מקומה של החברה. רבים מנהלים חברויות כאלו שבהקשה קלה ניתן לבחור האם להמשיך אותן או להסירן. כאשר האדם חש שמאשרים אותו כפי שהוא, הוא מקיים את החברות, ואם חלילה לא הסכימו עם דעתו הרי שבהינף אצבע הוא מסירה מחייו. ברור אפוא שחברות כזו אינה מוציאה את האדם מבדידותו, ואין בינה לבין חברה בונה ומועילה כל קשר.
עתה עם הופעת הבינה המלאכותית בחיינו נעשה המצב מסוכן שבעתיים, משום שיכולת התקשורת הווירטואלית שלה מביאה אנשים לראות ולצרוך אותה כחברה חילופית, עד כדי שיש המתייעצים עמה, ויש השופכים לה את ליבם, ואף מצפים ממנה ליחס והתעניינות למרבה האירוניה.
אם נחפש להבין מה הסיבה שהיא כה מפתה את האדם, נבחין כי מלבד היותה מאגר מידע עצום, היא אינה מתעמתת עם המשתמש אלא תמיד מאשרת אותו. היא תמיד תחמיא לו על שאלותיו תצדיק את טענותיו ותצדד כמוהו, ולא תציב לו מראה מול פניו כלל. וכך בניגוד למעלתה של החברה הטובה שאינה עושה הנחות עם האדם ובכך מוציאה אותו מבדידותו וגורמת לו להיות איש בין אנשים, אותה חברה וירטואלית עסוקה כל העת בשאלה כיצד להחניף למשתמש בה ולרצותו, וכך היא בעצם מגדלת ומעצימה את בדידותו הנוראה.
תופעה זו מגלה לעינו של כל מתבונן, כיצד כל העולם כולו מחפש לחיות רק את עצמו, כדברי הכתוב (משלי יח, א): "לתאווה יבקש נפרד". וכפי שאמר דוד המלך על אומות העולם (תהילים קטו, ח) "כמוהם יהיו עושיהם", עתה אנו יכולים לראות שזה מה שהעולם החיצון מבקש כל העת, להיות בודד ועסוק רק בעצמו, לכך הפיתוחים שלו הם כאלה שמחזקים ומאשרים את אותה בדידות.
כבני תורה המבקשים להתעלות בעבודת הבורא, עלינו להכיר בכך שעולם החולין אינו עוסק בתיקון המידות והגבהת קומת האדם אלא בשיפור חייו הגשמיים וריצויו. העולם החיצוני נוטה כל העת לתת אישור לאדם שהוא טוב כפי שהוא ושרק לא ישתנה, וכך גם תופעת הבינה מעמידה בסיכון חמור את המשתמש בה ללא ביקורת וגבולות. אף כי פשוט שניתן להפיק תועלת מועילה והגונה מאותה התפתחות עולמית, לא באנו בדברים אלו אלא לעורר כיצד עלינו לראות את הסוגיה, ולהזהיר לבל נחליף את מאמצינו בקניית חברה בונה ומרוממת, בבינה מלאכותית כזאת או אחרת הנוסכת תחושה ותקוות שווא של חברה מדומה.