עיקר עבודתנו בשעת מלחמה, עת הלוחמים תלויים בעבודת ד' שלנו, ללחום כמותם בתורה ותפילה, עלינו להגביר עבודתנו ולהיות כחיילים במלחמה הנתונים לחלוטין בתוך תפקידם במלא הרצינות והנכונות בלי כל סטייה ושיקול אחר.
עלינו להתבונן כיצד נוכל לעמוד בתפילה כחייל הנתון כולו עמוק בתוך תפקידו, בפרט, שהנטייה הפשוטה לומר כי הרבה יותר קל להם להיות מחוברים ונתונים בתוך התפילה אם נתפלל בנוסח חופשי ואישי, ולא באמירת נוסח קבוע החוזר על עצמו שוב.
לשם כך עלינו להעמיק במהותה של עבודת התפילה והבקשה, מובא במס"י (יט) על ענין תפילה וז"ל, 'והנה ג' דברים צריך שיסתכל האדם ויתבונן היטב, כדי שיגיע אל זאת היראה, האחד שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו, אף על פי שאין עינו של אדם רואהו, ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל, אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו', וכו'.
והנה על פניו נראים דבריו כסותרים זה לזה, שכן בתחילה כתב שהדבר 'יותר קשה' כלשונו, ובהמשך כתב ש'במעט התבוננות ושימת לב ניתן לקבוע בלב אמיתת הדבר'?.
אולם הנראה בביאור הדברים, שישנם ב' אפשרויות כיצד לעמוד בתפילה ולהיות נתונים ממש בתוכה, הראשונה היא לצייר עמידה לפני המלך ממש, ועליה כתב המסילת ישרים שהיא 'היותר קשה', מאחר שזהו לא דבר מוחשי, אולם ישנה אפשרות נוספת, והיא, ההכרה בכך שיש לנו תפקיד לשאת ולתת עם הבורא עולם, וזהו דבר ש'במעט התבוננות ושימת לב ניתן לקבע בלב אמיתת הדבר'.
עתה עלינו להבין מהו אפוא התפקיד שלנו בתפילה, שעליו כתב המס"י כי במעט התבוננות ושימת לב, נוכל להתחבר ולהיות מונחים בתפילה.
תפקידנו בתפילה הוא לחבר את הבורא לעולם, בג' ברכות הראשונות שבשמונה עשרה אנו מכירים ונותנים שבח על אותו החיבור, ובי"ג ברכות שבאמצע אנו מבקשים על אותו חיבור שיהיה, אמנם עלינו לבקש את הבקשות בגישה האומרת, שמן הדין הוא שכלל לא יתמלאו בקשותינו, שהרי העולם נמצא רחוק מאוד ממה שהבורא עולם חפץ בו, וישנם רוחות בעולם אשר בטבעם היו צריכים לגרום שהבורא לא ירצה לתת לא דעת ולא תשובה, לא סליחה ולא רפואה וכו'.
עלינו להתבונן בכנות, אנו מבקשים מהבורא דעת, אך הלא רוב המטרות שלשמם העולם צורך את הדעת, אין לבורא חפץ בהם, העולם צורך דעת לעסקים מלחמות ויצרים, ואף אנו בעונותינו משתמשים בדעת גם לדברים שאינם מרבים כבוד שמים, ואם כן איך אנו יכולים לבקש שהבורא יתן זאת?. אנו מבקשים שהבורא יסלח לנו, אך הרי זה ממש כמו 'אחטא ואשוב', העולם כולו ממשיך לחטוא, ואף אנו בכלל ואיך נבקש דבר כזה?, וכך יש לתמוה בכל אחת מן הבקשות.
אולם האמת היא, כי כל עמידתנו בתפילה אינה מכח הציפייה והתקווה לתוצאה בעקבות הבקשה, אלא קיבלנו כח ותפקיד לייצר את התחברות של הבורא עולם עם העולם, לשאת ולתת עם הבורא עולם ולבקש ממנו שיתחבר וישפיע על העולם, גם אם בעונותינו אנו לוקחים את אותם השפעות לכיוונים שונים, וזאת משום שאנו מבינים שבלא אותם צרכים העולם לא יוכל להתקיים, ובקשות אלו נאמרות על פי אנשי כנסת הגדולה שהעמידו וניסחו באופן ברור את צרכי העולם, אנו מבקשים דעת וסליחה וכו' כי תפקידנו לבקש על כך, מתוך הכרה שלולי זה העולם אינו יכול להתקיים, וכן כל הבקשות כולם.
עתה עלינו להבחין, כאשר אדם מתפלל במילים שלו, כל עיקר עמידתו ורצונו בתפילתו הוא שתתמלא בקשתו, התוצאה בלבד היא זו שמעניינת אותו, ולא התפקיד – התפילה שלו, והסיבה שהוא מרגיש שרוי בתוך התפילה היא לא בגלל שחש את הבורא מולו, ולא מחמת התפקיד שיש לו, כי אם התקווה שהבורא עולם ימלא את בקשתו.
גישה כזאת לתפילה, פסולה היא, וכפי שכתבו חז"ל בגנות המתפללים ככלבים ואומרים 'הב הב', דהיינו כל עיסוקם בתפילה הוא הרצון והתקווה לקבלת הבקשה ככלב המבקש לקבל מזונו. ומלבד זאת, גישה זו מביאה פעמים רבות לידי תסכול כאשר הבקשה אינה מתקיימת, ואו אז נדרשים לתירוצים שונים ומפותלים.
עמידתנו בתפילה צריכה להיות מכח התפקיד שיש לנו להתפלל ולבקש על צרכי העולם, עיקר העמידה שלנו היא היחס עם הבורא עולם וחיבורו לעולם, אין לנו עסק עם התוצאה כלל, שכן זו כבר אינה תפילה, ולכך מובן מדוע אנו נדרשים לנוסח של כנה"ג כי הם ידעו מהם צרכי העולם, והתפילה היא תפקידנו לבקש על צרכיו.
על ידי התבוננות בתפילה וההכרה בכך שכל בקשתינו באים מחמת התפקיד שלנו, ולא מחמת הציפייה לתוצאה נוכל להיות מונחים ושרויים בתוך התפילה ממש, שכן זהו הלא תפקיד של ממש לשאת וליתן עם הבורא ולבקש על צרכי העולם, ועל כן בפרט בעת הזאת שחיי אחרים תלויים בנו.
אכן תפילה באופן כזה היא בעצם מלחמה המתחוללת בתוך התפילה עצמה, שכן סיבות רבות יש לכך שהעולם לא יקבל את אותם השפעות, ותפקידנו להילחם על כך ולבקש שהעולם ימשיך לקבל את אותם השפעות עוד ועוד עד שיהיה מתוקן ונזכה לכך שתחזינה עיננו בשובו לציון כפי שאנו חותמים בבקשה האחרונה.