פעמים רבות כאשר אנו עובדים על מידת הקדושה אנו אכן מגיעים להשגות גבוהות ותובנות המתייחסות אל המעשים הגשמיים במהלך גבוה יותר, אך אותם השגות ותובנות קיימות רק כהקדמה למעשה שאנו עושים, או כתובנה אחר המעשה, אולם במשך קיום המעשה עצמו אנו נטמעים בתוך תאוות הגוף ואיננו מחזיקים באותן תובנות שכליות. לדוגמה, אנו יכולים לתת לאכילה ממד גבוה יותר קודם שהתחלנו לאכול, ואף לאחר האכילה אנו מסוגלים לחשוב על כך שהאכילה מסייעת לנו בעבודת ה', אך בדרך כלל בשעת האכילה עצמה אנו שקועים לחלוטין בגשמיות שבה בלי להחזיק בשום מהלך גבוה יותר.
מציאות זו נובעת מהפער הגדול שישנו בין העולם השכלי ובין העולם הגופני והתאוותני, כך שגם אם עבדנו והגענו לתפיסה שכלית, היא עדיין מנותקת בפועל מעולם המעשה ולא מותאמת אליו כלל ועיקר, לא לקחנו בחשבון המחשבה שלנו את הגוף החומרי והפשוט, והיינו עסוקים אך ורק בתובנה השכלית.
נוכל להבחין כי פעמים רבות אנו מצליחים להתבונן ולהכניס מהלך שכלי ויחס גבוה ומרומם לתענוגי השבת, אנו אף יכולים לומר קודם לכן 'לכבוד שבת קודש', אך תכף אחר אותה אמירה אנו מוצאים את עצמינו שקועים לחלוטין בחלק הגשמי של המעשה בלי מהלך שכלי וגבוה במשך המעשה עצמו, כך שאותם תובנות אמירות והקדמות לא לקחו בחשבון את צרכי הגוף, וממילא באות רק לפני המעשה ואחריו, אך לא בשעת מעשה עצמו.
כמו כן לעיתים אנו מעמידים תובנות בקדושה, שבפועל אינן יכולות ללוות אותנו במשך המעשה עצמו, אלו תובנות שמשמשות לנו ככותרת למעשה בלבד, אך המעשה עצמו נעשה בסופו של דבר באופן הנמוך ביותר.
לדוגמה, כאשר אדם מחליט כי קדושת האכילה מתבטאת באכילה ללא ניע לכיוון האוכל, הרי שבסופו של דבר אין לו כל יכולת לאכול באופן כזה, תובנה זו אינה מותאמת נכון למעשה בפועל, ושוב לא נתקדש באכילתו בכי הוא זה.
אולם עלינו לדעת כי עיקר תוספת הקדושה בחיינו צריכה לבא לידי ביטוי במעשים עצמם, שכן המעשה הוא עיקר, ולא רק בתובנות והקדמות לפניהם ואחריהם, לשם כך עלינו ליצר מהלך שכלי מותאם, המסוגל להתייחס לצרכי הגוף הפשוטים והכנים מחד, ולהעלות את עבודת אותו המעשה למקום גבוה יותר מאידך. כך אותה תובנה תוכל ללוות אותנו בשעת עשיית המעשה עצמו, ולא תשמש רק ככותרת ואמירה שכלית גבוהה קודם המעשה או אחריו.
אדם העובד על קדושת האכילה צריך לפתח מהלך שיוכל ללוותו במשך האכילה בפועל, ולשם כך עליו להתבונן תחילה בצורך הגופני הפשוט שיש לו באכילה, ובכך שהמזון נכנס בקרבו ומשביע את רעבונו, ועל ידו הקב"ה נותן לנו כח לעבוד אותו ולהתקרב אליו, ובאופן כזה המעשה עצמו מתעלה.
כמו כן בתענוגי השבת, עלינו להתאים מהלך של קדושה בתוך המעשים עצמם ולא רק כהקדמה ותובנה לפני ואחרי המעשה, נוכל לעשות זאת בהתבוננות על האכילה בשבת, שהיא אינה רק מילוי צרכים ועינוג עצמי, אלא דבר המורכב מטובות רבות, החל מבריאת חומרי הגלם, עד ההכנה וההגשה בפועל, בהתבוננות שכזאת יש אפשרות להכיר בטובות המגולמות במעשה לכל אורכו, ללא כל סתירה לצרכי הגוף, ובכך הוא עצמו מתקדש ומתעלה לרובד גבוה יותר.
ואכן גדולי עולם שהיו אומרים יהיו לרצון קודם המעשים שעשו, לא נתכוונו שיהיה זה כאמירה הפוטרת ומתירה קודם המעשה, אלא ביקשו להתפלל שתפיסות הקדושה הרעיוניות והשכליות יתאימו למעשה עצמו ויהיו קיימים לכל אורכו.