האם אנחנו מפעילים את הכח שיש לנו בפה? – פרשת בלק

פרשת בלק – כח הפה

אל זקני מדין: ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין, כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם אמרו, מנהיגם של אלו במדין נתגדל נשאל מהם מה מדתו, אמרו להם, אין כוחו אלא בפיו, אמרו אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפיו. (רש"י כב ד)

האם אנחנו מפעילים את הכח שיש לנו בפה?

במבט ראשוני נדמה שהדיבור הוא אמצעי להבעת רגשות ומחשבות פנימיים, לכולנו יש רצונות ורעיונות והדיבור משמש רק מעין צינור להביא אותם לידי ביטוי ולחשוף אותם לעולם שבחוץ.

אולם מפרשתנו אנו למדים כי לפה יש 'כח' , הפה הוא לא רק כלי המאפשר את גילוי הפנימיות בחוץ אלא יש לו כח עצמאי משלו. מהו אותו כח מיוחד שיש בפה?
מחשבה או דבר חכמה שברצוננו להוציא לאור עולם ולשתף אותו עם אחר על ידי דיבור פה, לא די בכך שאנחנו מבינים את מה שברצוננו להעביר, אלא צריך שהדברים יהיו מותאמים לשומע, וכל עוד המחשבה לא תעבור את שלב ההתאמה לשומע, היא לא תוכל להתקבל אצל השומע ולפעול אצלו.

תהליך זה של התאמה נכון ותקף בכל דבר חכמה שאנחנו רוצים ליישם במציאות, פעמים רבות מחשבות חכמות לא ניתנות ליישום כלל במציאות, משום שחסר בהם את ההתאמה עם המציאות.
שלב זה של המרת רעיון אינטלקטואלי למציאות ב עולם והתאמת חכמה פנימית אל השומע קרוי דיבור, וזהו כוחו של הפה, בפה יש כח לבטא את החכמה הפנימית באופן מותאם לעולם.
כוחו של משה רבינו היה בפה, הוא הוריד את השכל האלוקי והתאימו למקבלי התורה בעולם המוגבל, וכלשון המקרא 'כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל', וזאת כמובן מבלי לאבד או לפגוע חלילה באמיתת התורה.
את אמירתו של הקב"ה למשה רבינו לקחת את הלויים, (לעיל ח, ו) פירש רש"י, 'קחם בדברים אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום' .
כלומר, לא די בכך שמשה רבינו יאמר להם את מה שהבורא עולם אמר לו, ויצוה אותם 'היו כהנים למקום', אלא יש צורך בדיבור ושכנוע נוסף, זהו כח ה פה, לייצר התאמה בין האדם לתפקידו.
כאשר אומות העולם ראו כי כלל ישראל מנצחים שלא כמנהגו של עולם, הם זיהו שיש בהם כח שאינו כפוף למציאות, כח להביא חכמה עליונה ומהלך חדש ולהתאימה נכון בתוך העולם עד כדי שתקבע סדרי עולם, ולשם ההתמודדות ע ם אותו הכח, הביאו את בלעם שגם הוא כוחו בפיו, שיתן 'עצה' כיצד לפרוץ גדרו של עולם.
עלינו לשים לב לכח שיש לנו בפה, הדברים אמורים בין בתקשורת שלנו עם אנשים, שם יש להשקיע מחשבה כיצד להכניס את צד השומע לתוך הרעיון, ולהתאימו אליו באופן שהחכמה היוצאת מהפה תוכל לפעול אצל ו, ובין בדברי חכמה שאנו רוצים לבצע בעולם, שם יש להתאימם לעולם.
כאשר אנו שומעים דבר חכמה או הנהגה של אדם גדול, לפני שאנו באים לפעול בעקבות אותם דברים, עלינו להתאימם עם העולם והחיים האישיים שלנו, מסופר שר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל היה נוהג לומר, כי מי ששומע את השיחה שלו ומייד הולך ומיישם את הדברים, הרי זה סימן שלא הבין כלום, כוונתו הייתה, שדבר חכמה צריך לעבור תהליך של 'התאמה', ואילו יישום מידי מעיד על שמיעה נטולת חכמה.
כך גם עיסוק בעולם של חכמה ו רעיונות נשגבים ומוסריים, בלי לעמול להתאים ולתרגם אותם נכון אל עולם של עבודה אישית, חסר בהורדה של התורה לעולם, משום שחסר כאן כח הדיבור שמפעיל אותם נכון בעולם.