פרשת וארא – עולם של יהודי
והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן… למען תדע
כי אני ד' בקרב הארץ, ושמתי פדות בין עמי ובין
עמך שיבדיל בין עמי ובין עמך (רש"י ח יט)
במה שונה העולם שלנו מהעולם שבחוץ?
מכות עד"ש היו גילויים של אני ד' בקרב הארץ, מכות אלו קבעו מציאות חדשה בארץ, בהם העולם השתנה,
והארץ נעשה 'מקום' לגילוי שמו יתברך.
במכות אלו היה הופעה של בירור ופירוד גמור בין ישראל למצרים, כמו שמפורש במקראות 'והפליתי' ביום
ההוא את ארץ גשן, ושמתי 'פדות' בין עמי ובין עמך, 'והפלה' ד' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים.
גילוי זה לא בא רק כדי להוכיח שניתן או צריך להפריד בין עם ישראל למצרים, אלא קבע את הפירוד בעולם,
שיש 'ארץ' של מצרים ויש 'ארץ' של ישראל, יש 'מקנה' של מצרים ויש 'מקנה' של ישראל.
אנחנו רגילים להנכיח את הפרישה וההבדלה שלנו מהעולם החיצוני, במעשים ובהנהגות בלבד, בכך שיהודי
לא מתנהג כפי ששאר העולם מתנהג, ונדמה לנו כי העולם עצמו זהה לכלל האנושות, לכולם יש מקנה, לכולם
יש ארץ, ולכולם יש בית, וההבדל הוא רק מה אנחנו עושים עם הנתונים הללו.
אולם מתברר כי בזה לא די, והפירוד צריך כבר להיות בשלב בסיסי ומוקדם יותר, שכן יש 'עולם' של יהודי ויש
'עולם' של גוי, וכל עוד אנחנו עדיין חולקים יחד את אותו עולם מושגים ותפיסות, אין בינינו פירוד מוחלט אלא
טשטוש וחיבור בין מצרים לישראל.
עלינו להכיר בכך כי תפיסות וערכי העולם החיצון, משפיעות עלינו ומעצבות את עולם הערכים שלנו.
בעולם החיצוני חותרים לתכלית של 'הישגיות ומוצלחות', ועבורנו כיהודים זה צריך להיות עולם זר, שכן יהודי
חי בעולם של 'עבודה' רציפה ומתמשכת.
המדד בעולם להתפתחות והתקדמות אנושית, הוא כפי רמת ה'פרסום וההכרה' שיש לאדם בעולם, ומקטין
בעינינו את החשיבות להתפתחות שיש לנו בעבודת ד' מכוח מלחמות 'קטנות נסתרות'.
העולם כיום הוא ראוותני ומוחשי מאוד. וכמעט שלא נותן ערך לעולם פנימי עדין, ומכאן לתפיסה שכל עוד
אנחנו לא מצליחים לחוש ולמשש בגסות את עבודת ד', אין לעבודה ערך.
עבודת ד' אינו רק שמירת מצוות וקיום ההלכה, אלא מבוסס על עיצוב עולם נכון ראוי ומתאים לתורה, ותפקידנו
להכין עולם יהודי שיכול להכיל תורה ומצוות ועבודת ד', ובכך אנחנו מתחברים להנהגה של גילוי ד' בקרב
הארץ.