בית המקדש כשמו כן הוא בית לקדושה, ובהיות הבית עומד על מכונו, היה זה מקום מיוחד וקבוע להשראת קדושה בעולם. כל סדר העבודות שהיו בו היו כולם מכוונים כלפי השכינה הקדושה. משחרב בעוונותינו, כבר אין מקום קבוע לשכינה הקדושה בעולם, אולם עם כל זאת עדיין יכולים אנו לבנות בחיינו מעין בית מקדש מעט. לשם כך עלינו להתבונן: כיצד בונים מקום לקדושה?
אנו מוצאים רבות בלשון הכתובים ובחז"ל את הצורך ב'מקום' לקדושה, כמו "אל המקום אשר יבחר ה' אל' מכל שבטיכם לשום את שמו שם" (דברים י"ב, ה'). ומכך למדנו שהקדושה צריכה שיהיה לה מקום, ומהו באמת אותו 'מקום' הכרחי?
ענינו של 'מקום' מתבאר מדברי הנפש החיים (שער ג. "מקומו של עולם"), שהוא מעין רקע והכנה לקדושה. כלומר, בשביל שהקדושה תוכל להיות נוכחת בעולם באופן קבוע, יש צורך להכין את הרקע שיאפשר את זה. וכתב הגרח"ו (שער א, ד) כי רקע זה נבנה מכוח מידות האדם וכוחות נפשו המעצבים ומכינים את האפשרות להשראת הקדושה. אם הם פונים לרצון הבורא הרי שנבנה רקע לבניין של קדושה, אך אם הם חלילה פונים לתאוות רעות, הרקע נעכר ושוב אין מקום לקדושה והיא נאלצת לגלות ממקומה רח"ל.
מחשבות ונטיות נפשו של האדם מגלות להיכן הוא שייך. כדי שיהיה מקום לקדושה פנימית ישנו צורך שכוחות הנפש של האדם יפנו גם הם אל הקדושה. לא די בעשיית מעשים בלבד, אלא חובה שגם הנטיות והדעות יהיו מכוונים אל רצון הבורא. וזו אפוא הסיבה שנטיות ומחשבות זרות חמורות מן המעשים, משום שהן פוגמות בדבר הרבה יותר שורשי, ומעידות על האדם לאן הוא שייך ומה מקומו. מחשבות זרות מוכיחות שכל הרקע נוגד את בנין הקדושה כפי שכתב בנפש החיים (שם).
גם בימינו יתכן שאדם יהיה שייך לבית מקדש, עד כמה שמחשבותיו וכוחות נפשו מכוונים לשם. ומאידך יכול אדם להיות נוכח בקודש הקדשים ממש, אך מחשבותיו יהיו טמאות וזרות, ובזה יחשב מחריב המקדש, כי הוא אינו שייך לשם, ואין מקום לקדושה לחול בחייו, כפי שתיאר זאת ר' ירוחם ממיר במאמריו (פרשת חיי שרה).
כאשר אדם חפץ לבנות בית מקדש בחייו, לא די לו בעשיית מעשים ובקיום מצוות בלבד, אלא עליו להתבונן היכן נתונה מחשבתו ולאן נוטים כוחות נפשו, ורק על ידי עבודה זו יוכל הוא לבנות רקע ומקום לקדושה לחול בחייו.
ימי השובבי"ם מסוגלים הם במיוחד לעבודה זו. כל תהליך יציאתנו ממצרים הינו צעד אחר צעד בבניית מקום קדושה בעולם: תחילה היה עלינו להתנתק ממיצרי הטומאה, ואט אט נדרשנו להכין ולנווט את כל כוחות הנפש שיהוו רקע נכון להשראת הקדושה.
אם חפצים אנו להשתייך אל הקדושה ולבנות בית מקדש מעט בחיינו, תחילה עלינו להכין רקע לקדושה שתוכל לחול בחיינו. לשם כך עלינו לזהות את המיצרים האישיים שלנו, היכן כוחות הנפש מעמיקים לנו את הגלות ומנסים לכרות אותנו מן הקדושה רח"ל, ולנסות בכל כוחנו לנווטם חזרה אל הקדושה.
עלינו להתבונן בכנות גם על המעשים הטובים שלנו, ולבחון אותם האם הם אכן נובעים מכוח כוחות נפש ונטיות ראויות, או שמא גם אם המעשה הוא כביכול טוב, הנטיות אינן פונות אל הקדושה, לדוגמה: נוכל לבחון את עצמנו מהו הכוח שמניע ודוחף אותנו ללמוד, האם זה כוח ורצון עז לדעת את ה' ולחיות חיי תורה, או שזהו יצר תחרותי פסול, שכל ענינו הוא רק להיות יותר מהשני.
ואכן, ככל שנעמיק במחשבתנו ונכוון את כוחות נפשנו אל רצון הבורא, נוכל אט אט להכשיר ולהכין רקע של שייכות לקדושה, ונזכה לבנות מקום ראוי לבניין מקדש מעט בחיינו, כל אחד בעבודתו המיוחדת והאישית שלו.