רבותינו בעלי המוסר הורונו, כי עיקרה של עבודת ימי השובבי"ם היא הרחבת השכל והמחשבה בכלל רבדי החיים, ועל ידי הרחבת השכל הקדושה תתרחב גם היא בחיינו בלי גבול, אך בכדי שנוכל לחיות בעולם של שכל עלינו להתבונן מהו אותו עולם של שכל, וכיצד ניתן להיכנס אליו.
נתבונן אפוא על הגישה והיחס שלנו לשכל. כיום אנו נוטים לחשוב כי מטרתו של השכל הוא כ'כלי' לפתרון בעיות, כלומר, רק כאשר אנו נתקלים בקושי כל שהוא אנו עושים שימוש בשכל, רק בעיה תאתגר ותפעיל אותו, אך בהיעדר דחיפות בדמות קושי או תמיהה השכל כביכול אינו בשימוש, ובשל כך אנו מחפשים בעיות וקושיות כדי להפעיל את השכל. אולם עלינו להתבונן הכנים אנחנו, האם כל עיקרו של השכל נועד לפתרון בעיות בלבד?
בירושלמי (שקלים ו, א) מובא שבלוחות הראשונות לא היו שום תמיהות וקושיות, ובין דיברה לדיברה שבלוחות היה הכל כתוב ומפורש בצורה ברורה ונהירה, ועתה אילו כל שימושו של השכל נועד בכדי לפתור וליישב תמיהות מה היה תפקידו של השכל באותו זמן?
ברור אפוא כי עיקרו של השכל לא נועד רק לפתרון קושיות ובעיות, אלא השכל הינו עולם שלם, עיקרו נועד להוות ולבנות אצלינו עולם של עיון והתבוננות מתוך שחרור ללא כל הכרח. אנו מוצאים זאת פעמים רבות בדברי רבותינו הראשונים שכתבו תחבירים ושירים, (שירי רבי יהודה הלוי, וכן הרבה), שלא באו מתוך הכרח לענות ולתרץ שאלות, אלא להביע רעיונות עמוקים שבאו מתוך התבוננות שכלית וקדושה על החיים.
נוכל להבחין בנקל בכך שאנו תופסים את השכל כ'כלי' בלבד, כאשר אנו שרויים במצב של חוסר יכולת לקרא או להביט אנה ואנה כמו בעת נסיעה ממושכת בחשכה וכדו', אכן במצב כזה רובם נרדמים, משום שלא הורגלנו להעסיק את השכל בהתבוננויות עצמיות גם בלי הכרח, ואף מי שמשנן ומתייגע לדעת משניות בע"פ לצורך זה גם הוא עובד מתוך הכרח, בעוד שהעיקר הוא להתלמד שהחשיבה תהיה חופשית ומסוגלת להתבונן ולהעמיק בכל דבר בכל זמן נתון.
המשגיח הרב וולבה זצ"ל התבטא פעם, כי ישנם אנשים שבמיר לא היו מעיזים לנהוג במכונית, וזאת משום שבמיר התחנכו להפעיל את השכל כל העת ובכל מצב לחשוב להתבונן להעמיק ולהבחין, ואילו פעולת הנהיגה דורשת מהנהג להגביל את השכל ולנתק כל מחשבה שכלית שאינה נוגעת לנהיגה עצמה.
ישנם תחומים רבים בחיינו שמעולם לא התבוננו ולא חשבנו עליהם מחמת הרגילות להשתמש בשכלנו רק ככלי לפתרון בעיות, אולם על ידי העבודה וההרגל לחשוב ולהתבונן ברגיעה ללא הכרח נוכל לדמות ולייצר הקשרים וחיבורים בין פרטים שונים, ולגלות עומקים ורבדים נוספים הן בתחומים חדשים, והן בתחומים שכבר היה לנו עליהם מבט מסוים.
הסבא מקלם היה תובע מתלמידיו לעבוד על עולם של שכל, משום שלעתיד לבא נכנסים לעולם שכולו שכל ומחשבה בלי קושיות ותמיהות ובלי מעשים, ולא נוכל לעשות עבודתנו כל עוד אנו רגילים שהשכל הוא כלי לפתרון בעיות בלבד. ועתה גם אם איננו אוחזים שם, מכל מקום עלינו לנסות לעשות איזה שהוא צעד בנושא, בפרט בימים אלו – ימי השובבי"ם.
מעתה כצעד ראשון בעבודת המחשבה, עלינו להתבונן על דבר כלשהו שאין לנו כל קושיא או הכרח להתבונן בו, ולנסות למצא בו רוחב ועומק מעבר לתפיסה השטחית, כאשר נלמד לחשוב ולהתבונן כך, נראה כי אט אט אנו מקבלים טעם גם בדברי תורה שלא היה לנו כל הבנה בהם.
ניתן לתת דוגמה וציור למחשבה הבאה בלי הכרח, בהתבוננות על תבניתו של עץ לאור דברי הכתוב "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). כאשר נעמיק בדבר בצורה רגועה וחופשית, נוכל להבחין למשל שרק על ידי ההתרחבות של הענפים מן הגזע יש צל שמהנה אותנו, אך אילו הענפים היו גדלים כמו הגזע ממש הרי שלא היה לנו צל, וממחשבה זו נוכל להתרחב לעניינים רבים הנוגעים לאדם, כמו עניני חינוך, שיש לאפשר לבן או לתלמיד להתרחב מעבר לגזע של המחנך בכדי שיוכל להשפיע צל ולגדול, וכן הרבה.