אחר שראינו במאמרים הקודמים שכדי לעבוד על מעלת הסדר ישנו צורך הכרחי בהעמדת רצון יציב ואיתן, נראה כי נפתחה בפנינו עבודת בירור מעמיקה כל אחד כלפי עצמו, מהם הרצונות שלו הרוחניים והגשמיים, וכיצד ניתן לבנות אותם בצורה נכונה שתשפיע בהמשך גם על סדר ומהלך יציאתם לפועל.
תחילה נתבונן בהיבט הרוחני: את המושג "ישראל טרודים במצוות" אנו נוטים בדרך כלל להבין כטרדה לקיום ההלכה בדקדוקה ושלמותה, כדי שנוכל לציין לעצמנו לאחר מכן שבדקנו את עצמנו שוב ושוב וראינו כי היה זה קיום בהידור רב. אולם מדברי הגר"א במשלי (ה, כ) שכתב, כי אדם הטרוד בענייני העולם אינו יכול להטריד את עצמו במצוות, משום שטרדתו כבר תפוסה מהעולם .נראה כי הטרדה במצוות צריכה להיות דומה לטרדתו של אדם היושב ודואג כיצד להשיג פרנסה ומסחר.
והנה טרדתו של אדם להשיג פרנסה אינה כדי שיוכל לציין לעצמו כי בדק ודקדק שוב ושוב ואכן השיג פרנסה טובה, אלא זהו מילוי רצון ותפקיד קדום שיש לו לפרנס את ביתו. וממילא גם טרדתנו במצוות אמורה להיות כזאת שנובעת מחמת רצון קדום וההבנה שיש לנו תפקיד בעולם, ולא טרדה העוסקת רק בשאלה האם קיימנו את המצווה בדקדוקיה או לא.
טרדות העולם בדרך כלל אינם באות מהצורך של עמידה בתקנים מסוימים, אלא מכוח מחשבה מהי הדרך להגיע לכדי מימוש רצון שאפתני כלשהו. אולם בקיום המצוות אנו מוצאים את עצמנו לא פעם מוטרדים מעמידה בתקן בלבד, ומעבר לזה עסק המצוות אינו מטריד אותנו כלל. אולם ההשוואה בין טרדות העולם לטרדת המצוות מכריחה אותנו להבין שעלינו להיות מוטרדים מעצם הרצון בקיום התפקיד, ומיגיעת השכל כיצד לייצר מהלך מותאם שיוציא את הרעיון לפועל.
העמדת הרצון מוכרחת להיות באופן כזה שאין רק מהלך אחד אחד כיצד לקיים אותו, אלא העמדת רעיון בסיסי, שיכולים להיות מהלכים רבים למימושו, וגם בהעדר סדר מסוים יתכן מהלך אחר כדי להעמידו את הרצון.
נוכל להתבונן בעצמנו מהי הטרדה שלנו בתפילה, האם היא רק כוונת המילים והגייתם בצורה נאותה, כדי שנוכל להביט בסיפוק לאחר מכן ולומר שכיוונו כראוי בתפילה, או שמא זהו רצון פנימי ועמוק לקשר עם הבורא.
אם אכן הטרדה מחמת רצון לקשר הרי שהיא מכריחה אותנו למצוא דרכים רבות ויצירתיות יותר כיצד לעמוד ולכוון כראוי לפני המלך, בהתאם לשינויים החלים במציאותו של המתפלל. אך אם הטרדה היא כוונת המילים גרידא, הרי שכמעט ותהיה רק דרך אחת כיצד לעשות זאת, כי גם כאשר מצבו של האדם ישתנה, לא יהיו לו דרכים נוספות כיצד לעשות זאת, ולבסוף יבוא לידי לחץ תמידי וכישלון חלילה.
גם את הרצון שלנו בתלמוד תורה עלינו לבחון האם הוא מכוון רק על נקודה אחת כמו לימוד בעיון או בבקיאות, או שזהו רצון עמוק יותר שיכול להכיל בתוכו מהלכים רבים. ואכן אם הרצון שלנו בלימוד מבוסס רק על צורת לימוד מסוימת, הרי שפעמים רבות אנו עלולים לבא לידי ייאוש כשהדבר לא עולה בידינו מסיבות שונות ומגוונות הכרוכות במציאות חיינו.
אולם אם זה רצון עמוק יותר היכול להכיל בתוכו מהלכים רבים, הרי שגם כאשר לא נכל לפעול באופן אחד נוכל לתמיד לפעול בדרך אחרת, אם לא נוכל ללמוד בעיון נלמד בבקיאות, ואם לא נצליח ללמוד משנה יתכן עוד שנצליח ללמוד מקרא.
וכך הוא גם בגשמיות: תחילה עלינו לברר בכלל מהו הרצון שלנו, פעמים רבות אדם יכול למצוא את עצמו משוטט מול עיתון וכדומה, עובר מידיעה לידיעה בלי שום מהלך וסדר שמוביל אותו, ואם נשאל אותו מה הוא מחפש, לא ידע להשיב, כי באמת הוא אינו מחפש דבר שכן אין לו שום רצון שמוביל אותו. אך אם יהיה לו רצון ברור הוא ייגש למצוא דרך למימוש רצונו לא ישוטט אנה ואנה ללא תכלית.
בכל פעולה שהאדם עושה עליו לברר לעצמו את רצונו, ואם הוא יהיה סדור לו, הרי שיוכל לפעול בדרכים שונות כדי להפיק את הרצון, כמו לתפקד בפרנסת הבית וכדומה, אולם כל עוד הרצון אינו סדור לו הרי שלא יוכל לצאת ממעשיו שום פעולה יעילה. וככל שרצונו של אדם יהיה עמוק וערכי יותר, כך יהיו לו דרכים רבות ומגוונות יותר כיצד להוציאם אל הפועל.