במאמר הקודם היטבנו לראות שקבלת עול מעוגנת תמיד ב'אהבה', כפי שבתפילות ערבית ושחרית קודם קבלת עול מלכות אנו מברכים 'אהבת עולם' ו'אהבה רבה'. וביארנו שאין זו סתירה, משום שאין עניינה של קבלת עול ליצור תנועת הכרח והתכופפות שעל פניו מנוגדת לאהבה, אלא תנועת העדפה והתרוממות, בה אנו מעלים ומנשאים את רצון הבורא מעל הרצון שלנו. והאהבה היא זו שנותנת את היכולת לראות ולקבל עולם מעלינו.
נראה כי הדברים מפורשים בדברי הנפש החיים שכתב (א, יז): "שבקבלת האדם עול מלכותו יתברך להעלות כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו בתורה ומצוות למדרגה יותר גבוהה, מזה נעשה לו רצון פנימי לשעבד מוחו ודברו ומעשיו בתורה ומצוות". כלומר, נשיאת עול היא אינה התכופפות מתוך לחץ וחרדה, אלא התעלות של קבלת עולם עליון יותר מעל עולם הרצונות שלנו.
עתה מתבקש להתבונן כיצד הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בצורה מעשית בעבודת חיינו, ולשם כך אנו נדרשים לחידוד נוסף.
היה מקום לחשוב שמהות קבלת עול היא דבקות במטרה. כלומר, קבלה והתחייבות להשיג מטרה קשה ומסוימת, וכל עוד היא לא הושגה המקבל נתון תחת העול. אולם מחשבה זו מוטעית, שהרי במידה ותושג המטרה עם כל העמל שהיה כרוך בהשגתה, לבסוף האדם יישאר חסר כל עול, נמצא אפוא, שכבר בקבלת עול המטרה, יש בו רצון פנימי להגיע לפריקת העול, וזה כמובן לא יתכן.
על נקודה זו קבל פעם ר' אברהם גרוזינסקי זצ"ל בפני ר' יצחק הוטנר זצ"ל, אודות קבוצת בחורים אמריקאים בישיבת סלבודקא שלמדה בהתמדה עצומה. וטען, שכל רגע לימוד שלהם הוא בבחינת פריקת עול, משום שכל רצונם להרגיש שהתמלאו מספיק מתורה, כדי שיוכלו בהמשך לצאת ולעסוק במסחר. מדבריו אלו למדנו, כי יש מעשה שיכול להתפרש אצלנו כביכול כקבלת עול, אך בעצם הוא מעשה של פריקת עול שעובר דרך קבלה, מאחר וכולו מכוון לשם.
מקבלת עול מלכות שמים פעמיים ביום אנו למדים, שזו קבלת צורת חיים רצינית ותמידית על כל מצבי האדם המשתנים, כפי שאמרו במשנה (ברכות ט, ה) "אפילו נוטל את נפשך, בכל ממונך, ובשני יצריך". קבלה אמתית זו היא אינה כזאת שלבסוף תביא לפורקן, אלא קבלה לנצח נצחים בלי שום תכלית ידועה.
הבנה זו מחדדת אצלנו מצד אחד, מדוע קבלת העול היא אינה מתוך לחץ, שהרי אם הייתה זו קבלה להשיג מטרה כלשהי, יש לחץ גדול להשיג את המטרה. אך מאחר וזו קבלה נצחית, אין כאן לחץ על הישג מסוים, אלא ככל שאדם מצליח להעלות את רצון הבורא מעל גבי רצונו, אשריו ואשרי חלקו.
מצד שני, מכוח הבנה זו נוכל גם להבין מהו כוח ההתנגדות שיש באדם לקבלה כזאת. שכן טבעו של אדם לחפש עצמאות ולא לקבל עליו סמכות אחרת, הוא אמנם יכול לשאת זאת לתקופה ולתחומים מסוימים, אך קיימת בו התנגדות לסמכות כוללנית תדירה לכל זמן ותחומי החיים. ואכן כל אחד יכול לחוש על עצמו, כיצד גם בתקופות בהם הוא משקיע את כל מרצו, דעתו נתונה על פורקן שיבוא בעתיד.
התנגדות זו נובעת מייצר ה'מרידה' הקיים בכל אדם. כוח המרידה הוא כה עוצמתי, עד שהמשגיח הרב וולבה זצ"ל סבר, שהוא ייצר המשחית החזק ביותר שקיים באדם. יתכן אף שזו התוכחה בדרשת חז"ל (בבא בתרא עח, ב): "ונירם" – "אמר רשע אין רם". כלומר הרשע אינו יכול לשאת שתהיה סמכות עליונה ותמידית מעליו, הוא חי רק בממדים של עצמו, ואינו רוצה שיהיה משהו רם ממנו.
את עוצמתו הנוראה של ייצר המרידה, אנו למדים מדברי המהר"ל (גור אריה בראשית ו, ו) בביאור דברי רש"י על הכתוב (שם), "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ": "נחמה הייתה לפניו שבראו בתחתונים שאילו היה מן העליונים היה ממרידן". ולכאורה הלא אם היה מהעליונים כיצד היה ממרידן, הלא לא היה לו יצר הרע. על כך כתב מהר"ל, שייצר המרידה כה טבוע ושורשי באדם, שגם אם לא היה לו ייצר הרע, עדיין היה לו כוח להמריד.
מעתה, אחר ועבודת קבלת עול מעמידה את האדם מול ייצר המרידה שקיים בתוכו, נראה כי עלינו לתור אחר עבודה ותנועה מעשית שתסייע לנו בעבודתנו. ואף כי לא נוכל להצביע על פתרון קסם וייחודי כנגד כוח המרידה, מכל מקום עלינו למצוא מקום שבו נוכל לפתח תנועה נפשית, שתמחיש את העובדה שקיים עלינו עול תמידי ונצחי, ולא עול זמני שבא מכוח דבקות במטרה, אך משתחרר בסופו של דבר.
נראה כי המקום בו נוכל לנסות להמחיש זאת הוא הגוף, שכן הוא מבטא מציאות כוללת ותמידית. ואכן, אם נתבונן על עבודתם של חיילי משמרות מלוכה בעולם, נבחין שהן עומדים ללא ניע, כל גופם עומד תחת עול המלכות בלי שום תכלית מסוימת. עמידתם דום מבטאת שכל עצמם נתונים לצרכי המלך העליונים מצרכיהם האישיים. נדמה אפוא כי גם אנחנו צריכים לסגל בחינה מסוימת של עבודה כזאת.
נוכל לנסות בשעת קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, להיות מספר רגעים ללא כל ניע, מתוך קבלה גמורה וברורה שכל מציאותנו עומדת לצורך גבוה. כאשר ננהג כך, וודאי חיש מהר נחוש בדחף עז מצד הגוף המבקש לנוע, תנועה זו היא בעצם תגובה של הגוף המחפש לברוח ולהשתחרר מהעול. אך אם בכל זאת נצליח לעצור בעדו למספר רגעים, תתחיל להתפתח אצלנו תנועת קבלת עול אמתית ונצחית.