מועדי ישראל המתחדשים בכל שנה ושנה מעוררים ומחדשים את סגולת הימים בכל פעם מחדש, לכל חג ישנו גוון משלו ואפשרות עבודה יחודיות שמתחדשת בימי החג, ולשם כך נדרשת הכנה עוד קודם בוא החג. וכך גם עתה כאשר ימי הפורים קרבים ובאים, מוכרחים אנו להתכונן לקראתם, לנסות ולקחת עמנו איזו התבוננות בעבודה מסוימת שנוגעת בפרט לימים אלו.
אמרו בגמרא (שבת פח, א) כי מגודל אהבת הנס שהיה בימי אחשורוש, הדור קיבלו ישראל את התורה, ועלינו להבין מה המשמעות של קבלה נוספת זו.
בנפש החיים (שער ג, יד) מובא כי מכך שמשה רבינו זכה לקבל נבואה בסנה, אנו למדים שמשה היה מוכן לנבואה תמידית כמ"ש "עמדו ואשמעה", ולא היה בעולם שום דבר בעולם חוצץ בפני הנבואה, כך שאפילו הסנה היווה מקום לגילוי שכינה.
אך עם זאת כתב הנפש החיים, שמשה רבינו עלה ונתעלה עד שהגיע קודם סילוקו "לשלמות היותר אפשרי" ולדרגה שהוא בעצמו לא היווה כל חציצה בינו ובין השכינה, עד ששכינה מדברת מתוך גרונו וכל גופו שייך להשראת השכינה.
ומדבריו אנו למדים כי ישנם שתי סיבות העלולות לחצוץ בין האדם לשכינה האחת היא העולם, והשניה היא האדם עצמו, וגם כאשר העולם כבר אינו מהווה חציצה, האדם בעצמו עדיין יכול להוות חציצה. ואף כי איננו מבינים דבר במעלתם של הנביאים, מכל מקום עלינו להבין כיצד הדבר נוגע אלינו.
גם כאשר מתגלה שהעולם כולו מכוון אל התכלית אין זה מחייב שהאדם יראה את עצמו באופן אישי על כל תכונותיו חסרונותיו ומעלותיו מכוון אל התכלית, יתכן אפוא שהאדם יגלה שהעולם כולו מכוון לגילוי שכינה, אך כלפי עצמו – חייו האישיים, הוא לא יבחין בכך.
במעמד הר סיני זכינו לטעום טעימת שייכות כה גבוהה שהעולם לא חצץ ביננו ובין הבורא, עד שפנים בפנים דיבר עמנו ה', אך טעימה זו הייתה כמו מחוסר ברירה "מכאן מודעא רבה לאורייתא" כפי שביאר המהר"ל (פתיחה אור חדש). ובימי הפורים ראינו שוב כיצד כל העולם כולו עם כל הגזירות החמורות שהיו, כולו מכוון לתכלית אחת.
אולם בימי אחשוורוש התחדשה אפשרות לראייה נוספת, שכן הגזירה הייתה על גופו של כל אחד ואחד מישראל מנער ועד זקן טף ונשים, ובנס פורים התגלה שגופו ועצמותו של כל אחד ואחד מישראל שייך לתכלית, כך שלא רק את העולם ניתן לראות מכוון אל התכלית, אלא גם העצמיות של כל אחד ואחד כלפי עצמו ניתן לראות מכוון לתכלית, וכפי שכתב הגר"א לפרש את הכתוב במגילה "קיימו וקבל היהודים" בלשון יחיד, ללמדנו שקיימו היהודים אז את מה שקיבל משה כבר, דהיינו שאז ניתנה אפשרות מיוחדת שהאדם יראה את עצמו וגופו הפרטי מכוון אל התכלית.
אכן הדורות הולכים ומתמעטים, ובודאי שלא היינו בימי אחושרוש באותה דרגת נביאות שהיינו בזמן קבלת התורה עת פנים בפנים דיבר עמנו ה', אך הבורא צר בכל יום צורת אדם חדשה שמתאימה לדור, כפי שאנו אומרים בתפילה "צור חיינו אתה הוא לדור ודור", וכך גם בימי אחשוורוש מגודל אהבת הנס התחדשה צורת אדם שמתאימה לאותו הדור, היא אמנם הייתה בלי נבואה, אך הייתה עם יכולת עצומה לזהות שגם העולם וגם האדם עצמו שייכים ומכוונים לתכלית.
עלינו להיות קשובים לתפקידנו בעולם, כיצד אנו מכוונים לתכלית הכל. אכן אין זה מן הדברים הקלים, פעמים רבות אנו מפרשים את תפקדנו לפי נטיות לב ודחפים אישיים או אוירה חברתית, לפעמים אנו ממש מנסים לברוח מהתפקיד שהבורא שם לפנינו, כמו במקרים של בן אדם לחבירו שדורש מאיתנו ויתורים אישיים וכדומה, בעוד שדווקא שם חובה עלינו להתבונן אולי דווקא זה התפקיד שלי.
בפרט בתקופה זו בה העולם כולו עובר טלטלות רבות, עלינו להיישיר מבט, לשאול ולבחון את עצמנו מהו התפקיד שלנו, והאם איננו חוצצים בפניו. וימי הפורים הבאים עלינו לטובה מסוגלים ביתר שאת לעבודה גדולה ונשגבה זו.