פרשת שופטים – מדת השנאה
וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת: ע"י שנאתו הוא בא לידי וארב לו, מכאן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, לפי שעבר על לא תשנא סופו לבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וגו' שהיה לו לכתוב וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש. (רש"י דברים יט יא)
האם השונא הוא רוצח?
כולנו מבינים ששנאה עלולה להוביל בסוף לכדי שפיכות דמים, אך כמוה יכול להיות גם פחד, כעס או קנאה, אולם משום מה ראה הכתוב לנכון לקשור רצח לשנאה באופן בלעדי, מדוע? קושי זה מתעצם לנוכח העובדה שהשנאה מצד עצמה לכאורה איננה רצח, ואף לא מכילה בתוכנה רצח, השנאה היא רק סיבה התחלתית, וכדי שרגשות השנאה יובילו לרצח צריך להיות בנוסף אדם 'אכזרי' חסר לב?.
הקשר השטחי בין שנאה לרצח לכאורה היא על דרך 'סיבה ותוצאה', אדם שונא את השני ולכן הורג אותו, אולם חכמינו הבחינו כאן בנסיגה רוחנית, "העובר על מצווה קלה יעבור בסופו של דבר על מצווה חמורה". כלומר, השנאה היא לא רק רקע או גורם לרצח, אלא תחילת תהליך רוחני המאפשר ומסתיים ברצח של בן אדם.
וככל הנראה, הקשר בין שנאה לרצח הוא מהותי.
כדי להבין זאת עלינו להתעמק בהבנת מידת השנאה, מתי חוסר אהבה בין שניים הופכת לשנאה? כיצד יכולה תחושה שלילית או ביקורת ספציפית לשלוט בכל נקודת המבט שלנו על אדם אחר?
שנאה היא תוצאה של 'התנכרות', אנו שונאים כאשר יש ריחוק רגשי, חוסר אמפתיה.
אם אנחנו יכולים, אפילו במידה מועטה, להבין את האדם האחר ולהרגיש את מה שהוא חווה, הרי שהפגמים והטעויות שלו כבר לא עושים דה-לגיטימציה, הם יכולים להצטמצם למקום הטבעי שלהם.
אם אנו מצליחים להסתכל על האחר לא כ'זר', אלא כחבר, אנו יכולים לראות את ההיבטים האחרים באישיותו, תכונותיו החיוביות, תכונותיו הייחודיות, חלומותיו ופחדיו.
ולהפריד בין הטעויות שלו לבין האישיות הכוללת שלו, אבל אם אנחנו לא יכולים או לא נרצה, הפגמים שלו מגדירות אותו והטעויות שלו הם בלתי נסלחות.
ולכן אנחנו שונאים.
רציחה מבוססת אף היא על אותו מנגנון. הרג מחייב ניכור וריחוק רגשי, הרוצח לא רואה חיים שלמים, יפים, תוססים ונושמים.
הוא גם לא יראה עבר שורשי או עתיד פורח. הוא יכול להתעלם או להכחיש את הכאב של הקורבן ויקיריו.
ולמדנו, שהציווי הקטן לא לשנוא מכיל בתוכו את הציווי החמור לא לרצוח ולהיפך.
לכן השנאה מתפתחת לרצח, כי בשנאה יש כביכול, מעט רצח בתוכה. וזהו כלל, מי שעובר על מצווה קלה, יעבור בסופו של דבר על מצווה חמורה, ולעתים קרובות העבירה הקלה יחסית מכילה בתוכו רוע שיכול לגדול להיות חמור והרסני הרבה יותר.
שנאת חנם, אין הכוונה לשנוא ללא שום סיבה. רוב האנשים שיש להם שנאה כלפי אחר ודאי היו אומרים: זה לא בחנם, יש סיבה.
אבל האמת היא ששנאה המבוססת על חוסר קרבה ואכפתיות היא גם בחנם. עלינו ללמוד לפתח את המסוגלות להבין את השונה ואת המניעים של הזולת גם כאשר בעינינו הם נראים מוטעים וחסרי היגיון ובכך נוכל להפריד בין האדם למעשיו ולהתגבר על מדת השנאה.