פרשת פקודי – לכונן עולם במעשה ידינו

"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה ד' כן עשו ויברך אותם משה" (שמות לט מג)

רש"י: "ויברך אותם משה – אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו'…"

לאחר שכל מעשי הקמת המשכן הושלמו, השכינה עדיין לא ירדה למשכן עד שמשה רבינו בירך את בני ישראל שתשרה השכינה במעשה ידיהם. מה משמעותה של ברכה זו כהשלמה לבניית המשכן ולהשראת השכינה?

כאשר אנו בוחנים את ברכתו של משה, אנו רואים שעיקר בקשתו וברכתו הייתה שתשרה השכינה ב'מעשי ידי' בני ישראל. בדומה לכך, בפסוק הושם הדגש על מעשה ידיהם, וכלשון המקרא "מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". מדוע ביקש משה על נוכחות אלוקית במעשה ידיהם של בני ישראל ולא כפי שהיינו מצפים שהנוכחות האלוקית תתגלה בתוך האדם?

כאשר מתארים את בניית המשכן, הכתובים מדגישים שוב ושוב שהעבודה נעשתה "כאשר צווה ד' את משה", מה שמסמל שעיקר בניין המשכן הייתה ההתאמה בין מעשיהם של בני ישראל לבין הציווי האלוקי. כך גם ברכתו של משה להשראת השכינה בקרב בני ישראל באה רק לאחר שהוא ראה את ההכנות של ישראל למשכן ומצא אותן תואמים לדבר אלוקים. וכלשון המקרא: "וירא משה את כל העבודה והנה עשו אותה כאשר ציווה ד' כן עשו – ויברך אותם משה".

שכינה יכולה להופיע גם בלי התאמה עם העולם, וכפי שנאמר בהגדה: "ואעבור במצרים בלילה הזה – אני ולא מלאך – והכה כל בכור במצרים – אני ולא שרף – ועם כל אלהי מצרים אעשה שפטים – אני ולא שליח – אני ה' – אני הוא ולא אחר". אך כאשר היא אינה מתאימה היא מביאה חורבן ומוות.

לעומת זאת, השכינה במשכן התאימה לעולם. משה הגדיר את השכינה כ"נועם", נעימות מסמלת התאמה בין העולם לבין הנוכחות האלוקית. ברכת משה כיוונה לכך שהשכינה תשכון על עדת ישראל בדרך של נועם. באמצעות ההתאמה בין הנוכחות האלוקית לבין העולם, בני ישראל, באמצעות מעשי ידיהם, בנו עולם שמתאים לקבל את השכינה ולגלות בה כבוד שמים.

הערכות זו מתרחשת כאשר פעולותינו נצמדות באופן הדוק לדבר ד'. פעולה על פי ציווי ה' יוצרת התאמה בין העולם שלנו לבין עולם גבוה יותר. הביטוי "ומעשה ידינו כוננה עלינו" מסמל כי מעשינו משמשים יסוד ובסיס לנוכחות האלוקית. מעשיו של אדם יוצרים את הבסיס, ובתוך מעשינו יש מקום ובסיס לשכינה.

ירידת השכינה לעולם פירושה שהעולם עצמו מבטא קדושה. המשימה שלנו היא לייצר התאמה והרמוניה עם עולם גבוה יותר, לעצב את עולמנו ואת עצמנו כך שיש מקום והתאמה לרוחניות בעולם שלנו.

נקודת מבט זו על מצוות פותחת בפנינו יחס חדש למצוות ולמעשים שלנו, ומדגישה כי מצוות אינן רק פעולות היסטוריות אלא אמצעי לכינון עולם הראוי לנוכחות האלוקית. במעשה המצוות, ובהתנהגות ראויה אנו מעצבים את עולמנו ואת חיינו כך שיהא מקום לדבר עליון יותר לנוח בתוכם עם נעימות.

אל לנו לזלזל בערך מעשינו, עלינו לראות בהם נקודת מוצא של הנחת יסודות לעולם שלם שמתפתח ומתעצב כתוצאה מהעשייה שלנו. אמירת מאה ברכות ביום אינה רק קיום מאה מצוות. מדובר בעיצוב מחדש של מהות החיים והמבנה שלהם. נוהג זה מקיף את כל תחומי החיים, ופותח דלת לעולם גבוה יותר של הכרת הטוב השגחה פרטית ואמונה.

כאשר אנו מתנהגים נכון אין זה סוף דבר, כי אם ההתחלה והבסיס לעולם מתוקן וראוי להשראת שכינה, בכך אנחנו מכוננים מקום להשראת השכינה בעולם.