רגילים אנו להבין את המושג "מצוה גוררת מצוה" – שהמצוות קשורות זו בזו, ועל ידי קיום מצווה אחת, אנו מתחילים תהליך שמוביל לקיומה של מצווה אחרת. לדוגמה, מצות כיבוד הורים מובילה אותנו להכרת הטוב כלפי הזולת, ואף עשויה להמשיך ולהוביל אותנו לתפלה בכוונה והכנעה מול הבורא עולם.
אבל נראה כי טמון בזה רובד נוסף. המשגיח הרב וולבה זצ"ל אמר פעם לאחד מתלמידיו, שתמה כיצד מתוך עבודה על תחום אחד נפתחים בפניו נושאים אחרים וחדשים שנראים לא קשורים לנושא שעליו עבד בתחילה, כי זהו ענין "מצוה גוררת מצוה" ו"שכר מצוה מצוה", שניתן להגיע מכוח מצווה אחת למצוות אחרות בלתי קשורות. ואכן בתשובתו זו גילה לנו המשגיח רובד חדש בדברי חז"ל, שכאשר האדם עוסק בדבר מסוים פתאום נפתח לו דבר שונה לגמרי ועולמו מתרחב אף למקומות לא קשורים ושייכים.
ואכן זאת תופעה שאינה שייכת בשום תחום אחר בעולם, אדם עובד קשה בתחום מסוים הוא מקבל את הרווח באותו התחום, אם הוא עוסק במדע הוא מתפתח במדע, ולא יתכן אדם שישקיע בפיזיקה ויתפתח בפסיכולוגיה. ורק בעולם של קדושה שייך שאדם ישקיע בתחום אחד ויפתח לפניו עולם אחר חדש ושונה לחלוטין, שמצווה תגרור מצוה.
וכך כתב הרוקח בהקדמתו לספרו, "אין ריוח כעשיית המצות". רווח הוא ההפרש בין ההשקעה לבין הסכום המתקבל בפועל. וכך, שלא כשאר עסקים שבהם הרווח בא בדבר בו האדם עוסק, המצווה יש לה רווח במקום אחר ושונה, הרווח שבעמל על המצווה מגיע גם בשטח שונה לגמרי.
כאשר רש"י בא לפרש את המושג "מצוה גוררת מצוה" הוא כותב: "אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצווה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים. לכך נסמכו פרשיות הללו." ותמוה מה הקשר בין מצוה גוררת מצוה שעיקרה הזכות לעסוק במצוות בתדירות, לשכר של בית חדש וכרם, וכי הקדוש ברוך הוא לא יכול לספק לנו הזדמנויות למצוות חדשות בלי להעניק בית או ארון ובגדים נאים?
נראה אפוא, שבמצווה עצמה אותה האדם מקיים, טמון ומובנה פוטנציאל להעשרת עולמו. כך שהשגת הכרם הבית החדש והבגדים הנאים אינו בתורת שכר, אלא אלו דברים הטמונים בתוך המצווה ונגררים אחריה. מצוה הגוררת מצוה אינה רק מכוח היחסים בין שתי מצוות כלשהן, אלא משום שבאמצעות המצוות, מציאותו של האדם משתנה. וברגע שהוא נמצא במציאות חדשה ורחבה יותר, אזי הוא יגלה אפשרויות חדשות ועולמות רחבים יותר בכל מיני מקומות שונים.
המונח מצוה אינה רק קיומה בפועל, אלא היא כוללת את העולם שאיתו אנו מבצעים את המצווה, ומצוה גוררת מצוה פירושו שהמצווה גוררת בעקבותיה את אותו עולם חדש ורחב הנצרך לנו עבור קיום המצווה הבאה.
ואכן מסדר הפסוקים ניתן להבחין, שתחילה ציוונו על שילוח הקן המזדמן לאדם המהלך בדרך, שאין לו רכוש משלו, וקיומה של מצוה זו אינו מצריך רכוש אישי כלל. ולאחר מכן ציוונו על בניית מעקה בבית חדש, ורק אז ציוונו על מצוות הנוגעות לכרם ושדה בעלי חיים ובגדים נאים, ונראה כי סדר זה מלמדנו על קצב ההתקדמות של עושה המצווה שככל שמקיים מצוות הוא מרחיב ומעשיר את עולמו יותר ויותר, ומתאפשר לו לקיים עוד ועוד מצוות.
המצווה גוררת מצווה נוספת כי על ידה אנו נכנסים לעולם של קדושה, ועבודתנו נעשית רחבה ומפורטת יותר, ולכך אנו מגלים מצוות חדשות. וזו היא אפוא משמעות שנייה למושג "רווח" במצווה המרמזת על הרווח וההתרחבות בעולמו של מקיים המצווה בעקבות קיום המצוות.
ומעתה, אדם המכבד את הוריו כראוי, יתכן ויבא מכך להקפיד על כשרות מאכליו, הגם שאין קשר בין מצוה זו לזו שלפניה, וזאת משום שמציאותו השתנתה, ועתה הוא מעריך דברים שהוא אפילו לא זיהה מראש.
