פרשת חוקת – קבלת עול
"ויקחו אליך פרה אדמה תמימה, אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול" : כשם שפרקו מעליהם עול שמים (רש"י יט, ב).
בדברי חז"ל למדנו כי ישנה השוואה בין העול שעל הפרה לעול מלכות שמים, ת יאור זה יוצר בנו תפיסה שקבלת עול נושאת עימה הכרח ולחץ עול המונח על האדם מבלי כל יכולת להתנגד, כפרה זו המוכרחת לשאת את העול בלי יכולת התנגדות, כך העול שעלינו נדמה כהכפפה והכנעה לביצוע משימות ומטלות שאינן נוחות ונעימות מכוח ציווי הבורא בלי רצון ושייכות פנימית .
תפיסה זו מלבד שהיא מקטינה אותנו ומשווה את הצורך שלנו בקבלת עול לעול העולה על הפרה שלא תצליח ללא הכוונה, היא גם מעוררת בנו רתיעה וריחוק מהרצון לקבל עול. האם אכן זוהי קבלת עול?
בקבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע ניתן להבחין כי הצעד הראשון בקבלת עול נעשה דווקא מתוך ' אהבה' , כך גם בפרשה השנייה העוסקת בשכר ועונש נאמר "לאהבה את ה' אלוקיכם", וכאן עלינו להתבונן מדוע אנו פותחים את קבלת העול באהבה, הלא קבלת עול הוא העדר מעורבות אישית וביטול האדם ואילו האהבה מבקשת שייכות והזדהות עצמית?
'עול' פירושו יחס של דבר 'עליון' הנמצא מעל האדם, זהו יחס שהאדם מייצר מצידו, האדם הוא זה שצריך לתת עליונות והעדפה לדברים וערכים מסוימים וליצור אצלו בחיים דברים שהם מעליו ומתגברים על גבי הצרכים האישיים שלו, ההשוואה לעול פרה אינו בחוסר יכולת להתנגד, אלא במסוגלות שיהיה לנו בחיים דברים שהם 'מעלינו' ולא רק דברים מתוך התחום שלנו.
נשיאת עול עם חברו והמלכת האחר, עניינם נתינת עליונות והעדפת האחר מעל העדפת עצמינו, כשאדם ממליך את חברו הוא מחשיב את חברו ומקדים את היחס אליו מעל צרכיו האישיים.
כך גם קבלת עול מלכות שמים ענינה, לבחור ולהעדיף את רצונו של בורא העולם, לתת לו יחס 'עליון' הקובע ומתגבר מעל צרכינו הפשוטים, אהבת ד' "בכל מאודך " הוא ביטוי מעשי לקבלת עול, שסדרי העדיפויות הממוניות יקבעו בהתאם לאותו רצון עליון שבחרנו להניח ו מעל הממון, כך גם "בכל לבבך" "ובכל נפשך" גם הם נאמרו בהתייחסות לרצונות הלב שלנו, ולעצם חיי הנפש שלנו.
לעומת זאת 'פריקת עול' עניינה שאין כל יחס של העדפה וקדימה לכל כח אחר שהוא מעבר לרצונות האישיים, ה פורק עול חי את הצד האישי שלו בלבד, אדם שאינו נושא בעול יתכן ויחיה עם כל כוחותיו בשלימות אך הוא יישאר רק בתוך עולמו האישי, גם בעולם רוחני ניתן להעדיף את העולם האישי של סיפוק הצלחה והנאה, בלי כל מקום לעולם עליון, וללא כל צד ותוכן אחר החשוב יותר מן העולם האישי שלו.
נשיאת עול הפוסלת בפרה היא דווקא נשיאה לצורך אחר, נשיאת בגד לחימום גופה לא נחשב כנשיאת עול, ואילו נשיאת בגד לצורך העברתו ממקום למקום נחשב כנשיאת עול ופוסל את הפרה, והוא משום שכל עוד המשא לצרכיה האישיים, אין לעול יחס של 'דבר עליון' הנמצא 'על' הפרה אלא משהו מתוך תחום הצרכים שלה.
המקבל עליו עול ביתו ו חברו ומעדיף את צד האחר על פניו, זו לא הכנעה והקטנה אלא ' גדלות' , – מסוגלות לבחור ולהניח מעליו דבר עליון שיגביל אותו ויחייב אותו לצאת מ הגבולות של עולמו האישי והמצומצם, לטובת עולם גבוה ועליון יותר.
תנועה נפשית כזאת ניתן לפתח על ידי קבלה של נקודה אחת ביום הנעשית בתודעת ' קבלת עול' , לדוגמה, להעדיף בזמן הלימוד למשך כמה דקות את התורה מעל כל הצדדים האישיים, יותר מכל העסקים והעניינים הטרדות והמחשבות, וכך האדם יוכל לחוש שיש עולם נעלה ממנו, ולהתחבר לנקודה הנשגבת שמעבר לצרכים האישים שלו בעצמו.