בפרשתנו, אנו מוצאים אצל יעקב אבינו שהעולם השתנה והתאים את עצמו לאדם, כדברי חז"ל הידועים על המקרא "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו": 'התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו'. כלומר, המציאות מטבעה השתנתה והתאימה את עצמה למשכבו של יעקב אבינו.
תיאור זה עשוי להיראות לנו רחוק ממציאות חיינו. מנוגד לטבעו של עולם, ושייך לדרגת אבותינו הקדושים. שכן העולם בו אנו חיים מפתה ומושך אותנו לקראת החומריות, ובכוחו להשפיע על התנהגותנו ולגרום לנו להפוך לאנשים חומריים יותר.
אולם בדברי הרמח"ל במסילת ישרים (פרק א.) אנו מוצאים כי דברי חז"ל אלו מכוונים אלינו ובאים לדרוש מאיתנו מהלך ועומק של חיים בעבודת ה'. וז"ל: "העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא) אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו".
בדברי הרמח"ל עולה, כי בעבודת ה' מלבד החובה להשיג את שלימות האדם באמצעות תרי"ג מצוות שהם כנגד קומת אדם, וכמו שהאריך הרמח"ל בתחילת דבריו, ישנו עומק נוסף, שהאדם אינו מציאות פרטית, ולא די בכך שהוא מקיים מצוות ומשלים את עצמו, אלא יש לו תפקיד גם עם העולם סביבו, ומתפקידו להעלות את העולם עמו בעבודתו.
ומתברר, כי על אף שהעולם אכן מושך אותנו לקראתו, יש לו שאיפה עמוקה להתאים את עצמו לדרגת האדם. והאדם בכוחו לקבוע כיצד ייראה העולם: אם הוא מכוון לקראת הבורא, העולם יימשך באותו הכיוון, לעומת זאת אם האדם מכוון לקראת העולם, העולם יישאר כפי שהוא ואף ימשוך את האדם אליו.
לדוגמה, ההתעניינות במה שקורה בעולם יכולה להיות לשני הכיוונים, אנחנו יכולים להימשך לכיוון סקרנות שטחית המחפשת מה חדש בעולם. אך מאידך אפשר לכוון לכיוון של עמקות ומחשבה על הנהגותיו של הבורא, אפשר לראות במאורעות המתרחשות בעולם תביעה לשינוי, וכתוצאה מכך האדם יראה שהעולם מדבר אליו אחרת, המאורעות שבעולם מדברים אליו בשפה שונה מכפי שדברו אליו לפני כן.
ממד זה בעבודה איננו תביעה לקיום תרי"ג מצוות ביתר שאת, אלא דרישה כללית הנוגעת לעמדת האדם באופן כללי בחיים, עליו לבדוק את עצמו לאורך כל חייו והנהגותיו, להיכן הוא מכוון: האם הוא מכוון לקראת העולם ונמשך אליו, או שהוא מכוון גבוה יותר ולוקח אתו את העולם לרובד גבוה יותר.
