"ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם." ויפג לבו. נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן, בלשון משנה וכמו (איכה ג מט) מאין הפוגות, (ירמיה מח יא) וריחו לא נמר מתרגמינן וריחיה לא פג. (רש"י בראשית מה, כו)
ישנה נטייה לחשוב שעיקרה של האמונה הוא בשכל על ידי תרגיל או תפיסה אינטלקטואלית גרידא, ולכך כאשר אנו חסרים באמונה אנו נוטים ללכת לכיוון השכל לחפש הכרחים ותפיסות שכליות, בעוד שבאמת החיסרון הוא בכלל בלב, וכדברי רש"י 'נחלף לבו והלך מלהאמין', דהיינו הלב נושא תפקיד מרכזי באמונה וחיסרון אמונה עיקרו בלב שהלך מלהאמין, וכמו שלא ניתן לשמוע בלי אוזן כך לא ניתן להאמין בלי לב.
אמונת הלב פירושו שהלב פונה אל האמונה, אנו למדים זאת מדברי רש"י שכתב ש"לא היה ליבו פונה אל הדברים", כלומר חיסרון באמונה פירושו שהלב אינו פונה אל אותה אמונה, וכל עוד הלב יופנה מהאמונה ולא יהיה באותו הכיוון לא יועילו ויכוחים אינטלקטואליים למיניהם, כאשר אין אמונת לב האדם לא יאמין, וזאת משום שאמונה היא לא מתמטיקה והאדם אינו מחשב.
כאשר לבו של אדם מופנה מאמונה הנימוקים השונים התומכים באמונה אינם מתיישבים עמו והוא אינו מוצא בהם "טעם". לכך כהכנה לאמונה אנו צריכים שהלב יפנה לכיוון אותו דבר שבו אנו רוצים להאמין, ועלינו להתבונן מהי פנייתו של הלב ולהיכן הוא פונה?
פניית הלב פירושו הזדהות, כאשר אנו מזדהים עם רעיון והוא מהדהד בנו, אזי אנחנו מאמינים, לבנו פונה אל אותו רעיון.
ניתן לזהות זאת באימון שאנו רוכשים כלפי אנשים אחרים, פעמים רבות ראיות והוכחות על רמת ישרותו ונקיון כפיו של השני לא יספיקו לנו בכדי לתת בו אימון, ואילו הזדהות ו'הרגשה' בטוחה כזו שאינה מתפרשת במילים מפורשות הם אלו שיבנו אצלינו אימון בו. נוכל לפגוש זאת אף בהזדהות העמוקה שיש לנו לערכים ורעיונות שהתחנכנו עליהם מבית, הנתפסים כחלק בלתי נפרד מהזהות שלנו.
באופן כללי איננו מורגלים בהזדהות עם מושגים ברמה עמוקה. רעיון או ערך לא מביא אותנו עד דמעות, אנו יכולים לחשוב על דבר כלשהו ולהעריך אותו אך לא באמת ניגע בו, לב כזה אינו יכול לפנות אל האמונה.
אכן פשוט הדבר שלשכל ישנו תפקיד מרכזי, אולם בסופו של דבר, האמונה נמצאת ושוכנת בלב. עלינו ללמוד להזדהות עם דברים ורעיונות ולאפשר להם להדהד בתוכנו, כאשר נחפוץ לעזור לחבר צעיר בהתלבטויותיו, או אם אנחנו רוצים שילדנו יהיו בטוחים באמונתם, זהו ממד שיש לפתח ולאפשר ללב להתמודד עם אמונה.