"ויאמר ד' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך."
רש"י: ומדרש אגדה פותרו לשון (דברים כח כט) ממשש בצהרים, שהיה כפול ומכופל ועב עד שהיה בו ממש.
חשיכה הינה מציאות שאינה נראית ומורגשת וכל מהותה היא העדר, אולם במכת חושך החשיכה קיבלה ממשות, וההעדר נעשה חומרי וממשי, במכה זו התגלתה סתירה פנימית של העדר וממשות המשמשים יחד. עלינו להבין מהו המהלך שעומד מאחורי סתירה פנימית זו? ומה המשמעות של העדר עם ממשות?
רבותינו הראשונים לימדונו כי "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (חובות הלבבות יחוד המעשה פרק ה), משפט זה בא ללמדנו כי בניגוד לטבע העולם המצריך יחס שווה של כוחות, החשיכה היא דבר שלא תופס מקום וחסר לו מציאות עצמית, היא רק העדר ולכך במציאות מועטה שוב כבר אין העדר. כוחו של האור הוא בכך שאינו צריך להתחשב בחושך, הוא לא נמצא עמו באותה משוואה, הוא יכול לחדור לתוך החושך חסר המציאות.
החשיכה במהותה מסתירה את הקיים ולא מאפשרת לנו להכיר ולגלות מציאויות הקיימות בעולם, ובכך מסמלת היא את ההעדר ואת חוסר ההבנה והשגה, אולם מאחר ואין לה מציאות או ממשות עצמית היא לא תופסת מקום וניתן להודפה באמצעות קרן אור בודדת, ובכך שוב להשיג ולגלות את הקיים.
הדברים האמורים נכונים לגבי החשיכה הטבעית והמוכרת, חשכת מצרים לעומת זאת הייתה חשיכה ממשית וחומרית כזאת ששום דבר לא יכול היה לחדור דרכה, חומריותה של מכה זו התבטאה בכך שהיא נעשתה כדבר הממלא את החלל כולה, עד כדי שהמצריים לא יכלו לזוז או לנוע בתוכה, אם היינו מכוונים אלומת אור לתוך אותה החשיכה היא לא הייתה יכולה להיכנס לתוך אותו 'חוסר'. מכה זו היוותה המחשה נוקבת לחשיכה שפרעה והמצרים היו שרויים בתוכה, ולא הושפעו מהגילוי המופלא המתרחש לנגד עיניהם.
העדר עם ממשות פירושו העדר שתופס מקום במציאות, חשיכה כזאת שלא מאפשרת לאור לחדור דרכה תופסת את מקומה, תובעת את קיומה, ומונעת בצורה פעילה כל יכולת לגלות ולקבל השגה והכרה.
הכתוב מציין כי בעוד המצרים היו שקועים בחושך, 'לכל בני ישראל היה אור במושבתם'. במכת חושך, הבירור בין כלל ישראל למצרים היה בירור מוחלט, מהותם של המצרים הינו חשיכה סמיכה בלתי חדירה, ואילו מהותם של ישראל הוא 'אור'.
לעיתים אנו ככלל או כפרט מוצאים את עצמנו במצב של חושך, חוסר בהירות, חלל והעדר, אך מכיוון שמהותנו האמיתית היא אור, החושך הזה לעולם אינו כחשכת מצרים, תמיד תישאר לנו הדרך להכניס לתוכה את האור אלא שעלינו למצוא את הנתיב הראוי לכך, וכאשר נתיב זה אכן ימצא, הרי שמעט אור ידחה הרבה חושך.
ניתן להבחין בכך בימים אלו שיהודים רבים שהיו רחוקים מכל זיק של יהדות מתקרבים לבורא עולם בדרכים פשוטות אך עוצמתיות, החשיכה הסמיכה הבלתי חדירה שבה חיו התפוגגה בפתאומיות והתגלתה כחדירה בהחלט, היו שחשבו שאינם מסוגלים להגיד 'שמע ישראל' או לשמור את השבת כי הם רחוקים מדי, ולפתע התברר להם כי החשיכה הייתה זה רק כזאת שמבלבלת ומסתירה את הקיים, אך כלל לא ממשית ומוחשית.
כאשר נתבונן בדבר נבחין כי גם אנו טועים בזה. לעיתים, היום או הסדר שלנו מתחיל לא כל כך טוב, ומכוח אותה התחלה לקויה אנו מוותרים על כל היום והסדר, מתוך תחושה שהחושך כבר השתלט וכבש פיסה נכבדה מחיינו וכבר אין אפשרות להאיר אותה כבתחילה, לעיתים אנו אף מניחים שחוסר הצלחה בתחום אחד משליך ומלמד על כישלון במקום אחר, בלי כל סיכוי להתקדמות, אולם האמת היא, שכאשר אנו מתמודדים עם חושך גם אם הוא רב, אל לנו לוותר, תמיד יש לנו מקום לאור, עלינו להיות יצירתיים ולמצוא את קרן האור – את העבודה המזערית ולכאורה אף שולית ואפסית ולהאיר עמו את החשיכה.