"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". כמידי שנה כאשר אנו מגיעים לקטע זה, אנו מתקשים בדבר, שכן במרחק השנים הרב קשה לנו לראות ולחוות כאילו אנחנו ממש יצאנו ממצרים.
בשל אתגר זה, ישנם המתחילים להתנסח ש'לכל אחד יש המצרים שלו', ויציאת מצרים פרטית משלו, ואף כי זהו רעיון נאה לכשעצמו, מכל מקום ברור אפוא כי לא לכך התכוון בעל ההגדה. תביעתו הנוקבת היא לראות את עצמנו כאילו יצאנו ונכחנו באותה יציאה שהייתה אז, ואם כן איך באמת ניתן לחוות זאת?
אם חובתנו לחוות את יציאת מצרים גם שנים רבות אחרי שהתרחשה בפועל, כנראה שיש משהו ביציאה הזאת שהולך וממשיך איתנו כל העת, כנראה שבאותה יציאה שהתרחשה לפני אלפי שנים התגלה יסוד שהולך איתנו עד עצם היום הזה, ועלינו להתבונן מהו.
סדר ההגדה בנוי משני צדדים כאשר צד אחד הוא נמוך ושפל, והצד השני גבוה לאין ערוך, כפי שאמרו חז"ל: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". כך גם המצה בתחילתה היא 'לחם עוני' ולבסוף נעשית לחם של גאולה, ועלינו להבין מהו המסר שיש בזה.
כלל ישראל במצרים היו במצב אבסורדי של: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", אך בכל זאת הבורא יתברך נכנס לתוך התמונה באותות ומופתים וגאל אותנו משם, וזאת משום שכבר מאז בריאת העולם דעתו של הבורא על ישראל, כמ"ש חז"ל: "בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית" – בכדי שיהיה לבורא מקום ואומה שעליה הוא יוכל להשרות את שכינתו, ובשבילה הוא נכנס לתוך המציאות ומשנה אותה.
יציאה זו לא הייתה רק גאולת יחידים שהפכו לבני חורין, הייתה זו לידה של מציאות חדשה והיא ה׳כלל ישראל׳ – בני ישראל נהפכו לעם ואומה, ששורשה בעולמות גבוהים ונישאים עד מאוד. מציאות אשר כוללת בתוכה את כל נשמות ישראל, מאברהם אבינו ועד סוף כל הדורות.
הבורא יתברך כה מעונין בכלל ישראל שיהיו מרכבה לשכינתו, עד שהוא נכנס לתוך תהומות השפל בשביל להוציא אותם משם. עיקר ההזדהות הנדרשת בסיפור ההגדה היא לחיות את השייכות שלנו לכלל ישראל ואת העובדה שהקב"ה מעוניין בנו בשביל שנרבה קדושת שמו בעולם, ולשם כך הוא נכנס להוציא אותנו מתוך המצבים הגרועים ביותר.
ההתעמקות ב"מתחיל בגנות" עוזרת לנו להזדהות עם יציאת מצרים, משום שבזאת אנו תופסים שהבורא יתברך בא לקראתנו אף בהיותנו במצב אפסי, וגם היום בשפלותנו יכולים אנו לתפוס ולהזדהות שהבורא מעוניין בנו בכל מצב שהוא, כי אנחנו חלק מכלל ישראל.
הסיבה שהבורא יתברך מעונין בנו נעלמת מעיננו זהו עסק פרטי שלו, אך זאת אנו יודעים בבירור שהוא מעונין בנו, לכן הוא נכנס לתוככי מצרים והוציא אותנו. והתהליך שהתחיל כבר אז ביציאת מצרים הולך ומלווה אותנו עד עצם היום הזה בדרכנו לגאולה העתידה, בה נוכל לגלות את שמו יתברך באופן הנעלה ביותר שיש.
ביציאת מצרים ראינו נכוחה כי כל רצונו של הבורא בכל הבריאה כולה הוא שתתגלה הקדושה בעולם על ידי כלל ישראל, "ואילו לא הציאנו ה' אלו' משם, הרי שאנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים", העולם כולו היה עוצר מלכת כי אין לבורא שום חפץ בעולם אם לא יהיה בו איזה חידוש של קדושה.
מעתה, המסר המרכזי של אותה יציאה הוא, שאנו שייכים לכלל אותו בחר ה' לעובדו ולקדם את העולם לתכליתו, ומאז שיצאנו ממצרים וראינו כיצד הבורא מעונין בנו בכל מצב, עד עצם היום הזה, אנו מבינים שאנו חלק בלתי נפרד מכלל ישראל, שיצא ועודנו יוצא מתוך תהומות השפל בכדי לעבוד ולהביא את העולם לתכליתו, וכשנתבונן בדבר נראה כי זהו דבר שניתן לחוות אותו עד עצם היום הזה.