תופעת הבינה מלאכותית והשלכותיה מעסיקה רבים בעולם כולו, כיצד נכון להתייחס אליה ולהשתמש בה באופן שקול, ראוי והגון. וכבר כתבנו במאמר הקודם, שכאשר אנו – בני התורה – ניגשים לעסוק בסוגיה, עלינו להבחין בהבדל גדול ומהותי ביננו לבין כל אדם מהעולם שעוסק בה, שכן עולמו של בן תורה שונה בתכלית מעולמם של שאר בני האדם, ומשום כך גם מבטו על תופעות העולם מקבל ממד שונה לחלוטין.
שכלו ודעתו של האדם הוא הדבר החשוב ביותר שיש בו, בכך הוא נבדל מכל בעלי החיים. היכולת של האדם לחשוב היא זו שבכוחה לקשר אותו לעולמות גבוהים ביותר, וממילא הסיכון הגדול ביותר שיש לאדם הוא להגיע למצב שבו הוא אינו חושב.
הדרך שבה המחשבה של אדם מגדלת ומקשרת אותו לעולם עליון, נעשית על ידי תנועת חיפוש ועיסוק תמידי, כדברי הכתוב (משלי ב, ד): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". על ידי פלפול ומחשבה חוזרת ונשנית האדם הולך ומתקשר לדברים עליהם הוא חושב.
כאשר נתבונן על האופן שבו אנו לומדים סוגיה תלמודית עיונית, נבחין בנקל כי התנועה המרכזית היא התלבטות והעמדת צדדים שונים לכאן ולכאן. איננו ניגשים מיד לספרי סיכום כדי לגלות כבר מלכתחילה מהי מסקנת הסוגיה, משום שאנו מבינים כי מה שמגדל אותנו בלימוד, הוא דווקא ההתעסקות בדברי תורה, וזה נעשה על ידי שאנו מעמידים את הצדדים בעצמנו, ומתלבטים ומתחבטים בהבנת והגדרת הדברים. כך נבנית שייכות אמיתית לתורה.
לכך ברור אפוא שאם יבוא מאן דהוא ויציע לנו לפשוט ולהגיש בפנינו את כל נבכי הסוגיה כמין חומר, מבלי שנצטרך לחפש ולהתלבט בה בעצמנו, בוודאי שלא נחפוץ בכך, כי עיקר העסק חסר מן הספר, שכן תהיה זו מסקנה מלאכותית שאינה מגיעה מתוך התקשרות אמיתית לסוגיה.
חכמת התורה ייחודית בכך שהיא בנויה על עסק דווקא, ולא על יעדים והישגים. משום כך אנו מברכים בכל יום :"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה". איננו מברכים 'לדעת תורה' ולא 'להשיג מסקנת התורה', כי אם "לעסוק בדברי תורה" דווקא.
בזו שונה חכמת התורה מכל החכמות שבעולם, שכן בכל העולם כולו מעריכים ומחפשים בעיקר ידע והישגים. בעולם, המדענים מוערכים מכוח הידע הרב שצברו, או מכוח ההישגים שהשיגו ברבות השנים. אולם חכמת התורה שונה מכך לחלוטין, ועיקר עניינה הוא חיבור והתקשרות לעולם עליון הנעשה על ידי עיסוק ופלפול חוזר ונשנה.
לא לחינם נהגו שלא לערוך מבחנים בישיבות הקדושות, בדומה למבחנים שנערכים בכל שאר מקצועות העולם, משום שהמבחן מייצג את השאיפה להישגים ותוצאות, ואילו עסק התורה מנוגד לכך בעצם, כי כל עיקרו הוא 'עסק' מתמיד בדברי תורה, וגם ידיעת התורה היא לצורך העיסוק התמידי בה.
זו גם הסיבה שאנו יכולים לראות בתי מדרשות מלאים במגוון כה רחב של בעלי כישרונות, מהירים ואיטיים, זכרניים ושכחנים, עמקנים ושטחיים, בעוד שבכל חכמות העולם בוודאי הם היו מחולקים לקבוצות ושכבות. בחכמת התורה הנושא הוא לעסוק, וממילא כולם יחד יכולים לעסוק בתורה באופן כזה או אחר. לעומת זאת בחכמת העולם המבקשת יעדים ותוצאות, לא ניתן לעשות זאת יחד, וממילא תהיה חלוקה והפרדה בין קבוצה לקבוצה.
כיום כולם מכירים בכך שעסק המחשבה הולך ונעלם, זהו לא סוד שבימנו המורה או המרצה באוניברסיטה, בודק בעזרת בינה מלאכותית את המבחנים שמילאו תלמידיו בעזרת בינה מלאכותית, מצב שפל זה הוא תוצאה ישירה של תפיסה המבקשת תוצאות ומסקנות, ואינה מבקשת חיבור והתקשרות.
טענת החיצוניים על בני התורה, שהנה כביכול גם אחרי שנים של שקיעות בחכמת התורה לא הצמחנו מדענים היודעים לפעול ולחדש חידושים במציאות, נעשית כעת מופרכת מיסודה, שכן עתה מתגלה לעין כל כי רק חכמת התורה היא נצחית, ורק היא לא תהא מוחלפת לעולם.
כל חוכמות העולם המבקשות להשיג יעדים ותוצאות הופכות ונעשות מיותרות, ולכל חכמת המדע יש תחליף, אך לחכמת התורה המבקשת ליצור חיבור והתקשרות על ידי מחשבה והתבוננות אישית, אין כל תחליף מכל בינה שהיא, שהרי כל
בינה שהיא אינה יכולה לעסוק ולהתפלפל במקומנו, ואף שהיא יכולה לגלות לנו ידע ומסקנה סופית, מכל מקום את החיבור וההתקשרות לקדושה שאנו מבקשים, היא לעולם לא תוכל לספק.
חובה עלינו כבני תורה המבקשים לדעת את בוראנו ולהתקשר אליו, להכיר בכך שריבוי המשאבים ותוכניות החיפוש, ממעיטים את עמלנו לחשוב בסוגיה, משום שתכף אנו פונים לחפש תשובה ומסקנה לשאלתנו, וכך אנו מפסיקים לגלגל את השאלה במוחנו. מוכרחים אנו להבחין ולחדד לעצמנו, שאת ההתקשרות הקדושה הזאת נוכל להשיג רק על ידי עסק של מחשבה והתבוננות אישית בחכמת התורה, וככל שנתעסק, נתעה ונבוך בדרך, כך תתעצם ותגדל התקשרותנו לתורתנו הקדושה.