עין ולב בעבודה – פרשת ויחי
"ויחי יעקב – "למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון
שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל
מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם (ב"ר צו א)
מהם הכוחות שאם ניקח אותם מאדם נגזול ממנו את החירות?
'חירות' היא אינה 'ערך' שהומצא בתרבות המערבית, כי אם דבר שורשי ובסיסי, 'בן חורין' הוא הבסיס לקבלת התורה, כל עוד כלל ישראל משוללים חירות, הם יורדים למ"ט שערי טומאה, אינם ראויים להיקרא 'עם' ואינם זוכים לקבלת התורה.
ומעתה עלינו להתבונן מהי אותה 'חירות'?
בחז"ל מצינו ששעבוד הינו סתימת עין ולב, וכלשון חז"ל 'נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד', שעבוד הוא ביטול חירותו של האדם, והוא נוצר על ידי סתימת העין והלב.
מה אם כן טבעם של כוחות אלו שנחוצים והכרחיים כל כך לצורת אדם בכלל, ולעבודת ד' בפרט, שבהיעדרם האדם נקרא 'משועבד'?
'לב' בחז"ל הוא 'מרכז' (לב השמים, לב ים, לבת אש), מרכזו של האדם הוא 'ההזדהות' וההתאמה, שדבר מתאים לו ונוגע בו.
'עין' בחז"ל היא הראייה למרחוק, על ידי כוח השכל והמחשבה שרואה וצופה את השלכות מעשיו והחלטותיו.
כוח ההזדהות וכוח המחשבה, הינם שני כוחות עיקריים בצורת 'אדם', והבחירות התמידיות שלנו הם שימוש בשני כוחות אלו יחד, דהיינו בחינת וחקירת הצדדים בשכל, וקיום המעשה בפועל מתוך הזדהות עם אחד הצדדים.
אדם ששללו ממנו את זכות החשיבה, או שלא ניתן מלוא חשיבות וכבוד להלך מחשבתו, הרי שנמנע ממנו היכולת להזדהות עם הדברים בהתאם לכוחות נפשו ותכונותיו, וזהו שיעבוד, היינו ציות מלא לצו עליון ללא התחשבות באדם העובד.
עבודת ה' הנעשית מתוך ציות ומילוי חובה בלבד, יש בה עדיין מן השעבוד של מצרים, ועלולים ליפול בזה למ"ט שערי טומאה, ומי שנמצא שם בוודאי אינו ראוי לקבלת התורה הניתנת מתוך חירות מוחלט של העין והלב.
הרקע הנכון לעבודת ה' ולקבלת התורה הוא כוח המחשבה וההזדהות, על כל אחד להכיר וללמוד את כוחות נפשו, ולהזדהות עם מהלך המתאים לו בעבודה, שכן אין נוסחה אחידה לכוונה בתפלה, או לזיכרון בלימוד, ורק אם נפתח ונפעיל את העין והלב בעבודה נגיע לחירות בעבודתו יתברך.