מובא בחז"ל (תענית כ"ט, א'): "משנכנס אדר מרבים בשמחה". דהיינו, עם כניסתו של חודש אדר עבודתנו היא להרבות בשמחה, וראשית עלינו להבין שמחה זו מהי, וברש"י כתב, "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח".
אכן יודעים אנו ששמחה היא חלק חשוב מאוד בעבודת ה', כדברי דוד המלך ע"ה (תהילים ק, ב), "עבדו את ה' בשמחה". אף מצאנו שהבורא עולם תובע על כך, כמ"ש (דברים כ"ח, מ"ז), "תחת אשר לא עבדת את ה' אלו' בשמחה". אולם עלינו להתבונן – כיצד ניתן לתבוע את השמחה, הלא לכאורה שמחה היא מצב נתון הכפוף לקורות חייו של האדם ולמצב רוחו, היתכן לתבוע ולדרוש אותו?
במבט כללי ושטחי נדמה לנו שהשמחה נובעת דווקא מתוצאה כל שהיא, כמו נס הצלה, או הצלחה גדולה במבחן, עמידה ביעדים וכדו', ברם מדברי הכתובים הנ"ל נראה, כי השמחה נוגעת ושייכת לעבודה עצמה, וכלל לא לתוצאה. משכך זקוקים אנו להתבוננות כיצד ניתן לשמוח כבר בעבודה עצמה בלי כל קשר לתוצאה.
מדברי הגרי"ס (אור ישראל מכתב ל) אנו למדים כי מהותה של שמחה היא התאמה, השמחה נובעת ממציאת התאמה בין כוחות נפשו של אדם לעבודתו ולמציאות חייו, כאשר האדם מוצא שכוחות נפשו מתאימים לעבודה שלו, ומציאות חייו מתאימה לו ומגדלת אותו, הוא נעשה שמח.
כל אדם בכל מצב שהוא יכול להיות שמח, וכפי שכתב רש"י (שבת כה, ב) "שמח בחלקו אם מעט אם רב". דהיינו, השמחה נובעת ממציאת אפיקי עבודה בכל מצב בו האדם נמצא בין אם יש לו רב ובין יש לו מעט, כל עוד הוא רוצה ורואה אפשרות לעבוד עם מצבו, ומוצא כוחות נפש לגדול בתוך אותו מצב גם אם זה קשה, זו עבודה בשמחה.
עצבות ויאוש זהו מצב שבו האדם לא מוצא יכולת נפשית לעבוד עם מה שלפניו ועם מציאות חייו, לעומת זאת השמחה היא היפך העצבות והיאוש שכן זהו מצב שבו האדם מוצא כוחות נפש לעבוד ולגדול גם מדברים קשים ומאתגרים.
השמחה שיש בעבודה שמתאימה לכוחות נפשו של האדם, אינה נובעת מכך שהוא נח ולא מתאמץ, אלא מכך שהמאמץ מתאים לו כי יש לו כוחות נפש לכך. דומה הדבר לאימון גופני, שגם עם התאמה נכונה של האימון לאדם היא עדיין קשה ומאתגרת, אבל היא משמחת כי זה מתאים לאדם והוא יכול לעבוד שם ולגדול עוד ועוד.
מכניסתו של חודש אדר אנו קרבים ובאים לקראת ימים שבהם התגלה לנו כיצד המציאות של העולם מתאימה לנו, ויש לנו מה לעבוד ולפעול שם. בפורים התגלה כיצד העולם הטבעי והפשוט כולו מסובב ונהפך עבורנו. כל סיפור המגילה נראה על פניו כמקבץ סיפורים זניחים, טבעיים ולא קשורים, אולם לבסוף מתברר שהכל היה תכנית שלמה עבורנו. ובחג הפסח התגלה שהבריאה כולה משתנה לטובתנו, כי אנו מתאימים לבורא והוא חפץ בנו ובעבודתנו, הכל מותאם עבורנו והיא היא סגולת השמחה הגדולה שבאה בימים אלו.
נראה אפוא, כי הצעד הראשון שעלינו לפעול בעבודת השמחה הוא, להרחיב את המבט ולנסות ולראות שגם מצבים פשוטים זניחים ומציקים יכולים להביא אותנו לעבודה ולהתאים לכוחות הנפש שלנו.
דוגמה לדבר, אדם שבנו הקטן מתעורר בלילות בקביעות וטורד את שנתו, יכול לראות בכך מצב ביש חסר תוחלת שרק יש לעבור אותו. אותו אדם אכן עושה את עבודתו, הוא מתייחס לבנו ומטפל בו, אך זו לא עבודה בשמחה. אולם מי שיחפש לגדול ולהתאים את כוחות נפשו לאותו מצב יוכל לגלות אצלו כח של סבלנות ושל נשיאה בעול ועוד מידות גדולות, וכך גם הדבר קשה בהחלט, זו תהיה עבודה שמתאימה עבורו, זו תהיה עבודה בשמחה.