קבלת עול תורה ומצוות הינה קבלת חיים חדשים עם משמעות עמוקה על כל מציאות העולם, מכח קבלה זו כל השקפותינו ואורחות חיינו צריכים להיות שונים לחלוטין מעולם שהוא חסר תורה ומצוות. ואכן, בכל שנה מחדש יום קבלת התורה מציב בפנינו אתגר הכרחי, להכין את עצמינו כראוי מה הם הכלים הבסיסיים אותם אנו נדרשים לפתח בכדי להיות ראויים ומסוגלים לקבלה שכזו.
בשעה ששמעו ישראל את קול ה' מדבר עמם, הם השתייכו באחת לעולם עליון לאין ערוך, הם אמנם היו בתחתית ההר, אך נשמתם פרחה ועלתה. היה זה גילוי נורא עד היכן ילוד אשה יכול להגיע, וכמה הוא יכול להשיג. אך עתה שומה עלינו להתבונן, האם גם היום ניתן לחוש שייכות לעולם גבוה יותר?
קבלת התורה נעשתה בצורה של שמיעה דווקא, ייחודיות השמיעה מבין החושים היא, בכך שאנו יכולים להקשיב למה שקורה גם במקומות שהם מעבר למקום ההשתייכות שלנו, כמו האזנה לדברים הנאמרים מאחורי מחיצה. ובשונה מחוש המישוש, שבו יש צורך לחוש את הדבר, או חוש הראייה, שעל אף יכולתנו לראות למרחקים, עדיין כל מחסום קטן עלול לקטוע לנו את שדה הראייה. השמיעה יכולה לתת לנו נגיעה במקום אחר לגמרי, גם אם היא מעורפלת ולא ברורה דיה.
במעמד קבלת התורה שמענו באוזנינו דיבורים שהם בעצם בלתי מושגים, אמנם באותה שעה זכינו שהשמיעה תהיה יחד עם ראייה, בתפיסה ברורה לחלוטין. אך מיני אז עת חזרה נשמתנו לגופנו, איננו רואים את השייכות בחוש, וכל עבודת חיינו היא לנסות ולהשיג את מה ששמענו, להשיג ולהשתייך לאותם מדרגות גבוהות ונשגבות שהתגלו שם.
לצורך עבודה זו עלינו להשתמש באותו כח שמיעה המסוגל לגעת בעולם בלתי מושג, עלינו לפתח 'אוזניים גדולות' ששומעות ומבינות שיש הרבה מעבר למה שנאמר. כל אחד ואחד בהתאם לעשירותו התורנית והאישית, נדרש לחפש מושכל שני גם בדברים שנראים לו פשוטים בתכלית, מתוך הבנה ורגש פנימי שמונח בפנינו עולם עשיר וגדול הרבה יותר ממה שנדמה.
אכן כשנתבונן בדבר נבחין, כי כל התורה כולה בנויה מהרחבת אותם עשרת הדברות שנאמרו בסיני. דוגמה אחת מיני רבות ניתן לראות בחובה לשמוע בדיברת "לא תגנוב" גם איסור גניבת ממון (מכילתא שמות כא, ו), על אף שהדיבור עוסק בגונב נפשות (סנהדרין פו).
כיום כל צורת החינוך מנוגדת לזה, האוזניים שלנו הולכות ונעשות קטנות מעת לעת, אנו מבקשים לשמוע רק הגדרות ונוסחאות מדוייקות וצרות, וכל דבר שאינו מוכרח לחלוטין אנו דוחים על הסף. ואף יתירה מזאת – אנו נוטים לקחת כל טענה חדשה למקום מוכר וידוע לנו זה מכבר, וכאשר מוצע בפנינו דבר חידוש, אנו לוקחים אותו כחיזוק למה שכבר ידוע ומושג לנו, במקום לשמוע שכעת הוצע בפנינו משהו חדש ושונה, עמוק ולא מוכר כלל.
תכלית מעמד קבלת התורה הינה "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ, טז). מעלת היראה באה בעקבות תפיסה ברורה שגם בדברים הנראים לנו פשוטים יש הרבה מעבר לכל השגה ותפיסה. עלינו לגשת אל כל מציאות החיים שלנו, מתוך תפיסה שאנו שייכים לעולם שהוא הרבה מעבר למה שהשגנו עד כה, אל לנו לשייך את הכל לידוע והמוכר לנו זה מכבר, עלינו לנסות להתרומם ולהשתייך לרבדים יותר גבוהים אליהם אנו שייכים מאז קבלת התורה.
הדבר נכון הן ביחס ללימוד תורה, הן ביחס של האדם כלפי עצמו, והן בדברים שבין אדם לחברו. אל לנו לשמוע את דברי זולתנו בצורה שטחית ופשוטה, עלינו להתבונן בדבריו מתוך הבנה שבפנים יש עומק עצום וחיים שלמים שצריך לשמוע אותם עם אוזניים גדולות.
כאשר אנו רואים גדולי עולם הלומדים שוב ושוב את אותו הדבר בחיות וחשק, עלינו להבין שאין זו חזרה וחיזוק הידוע והמוכר, אלא לימוד מתוך הבנה שיש כאן גילויים חדשים ומרעישים שלא התגלו עד הנה.
עתה, בבואנו לקבל את תורתנו הקדושה, חובה עלינו לגשת לכל מציאות חיינו עם 'אוזניים גדולות' החפצות להתעלות ולהשיג מעבר למה שהושג עד כה, ומסוגלות לשמוע בדברים פשוטים מסרים חדשים ועמוקים גם אם הם לא מוכרחים בהחלט, ולא מחזקים את הידוע לנו זה מכבר, מתוך הבנה בסיסית שאנו לעולם שייכים למקום עליון וגבוה הרבה יותר מהיכן שאנו שוהים, איש איש לפי מדרגתו.