קשר רב ותלמיד
כיצד נבנה קשר עמוק ונכון עם החניך?
לעיתים אנו טועים לחשוב שעיקר הקשר בין חניך לרבו צריך להיות אך ורק סביב הנושאים הלימודיים והמוסריים הנלמדים, ולא סביב מצבו האישי והסביבתי.
אולם לא כך פני הדברים, ובכדי שמחנך יוכל לגדל ולפתח את תלמידו, הוא צריך לדעת מה נעשה אתו גם במצב האישי והסביבתי בצורה כללית.
הצורך בהכרת 'תמונה כללית' של החניך, כמו ידיעת אזורי הכישרונות שלו, והכרת העבר שלו, תורמת רבות לבנייתו של החניך, ומרחיבה את האפשרות של המחנך לעזור לתלמידו באזורים שונים, כמו כן הכרה זו עוזרת למחנך להפריך תיאוריות והחלטות של אנשים אחרים כלפי החניך, ולדוגמה, ילד שהחליטו עליו שיש לו 'הפרעות קשב', לעיתים על ידי הכרת תמונה כללית שלו, המחנך יוכל להפריך את אותה החלטה שגויה בהכירו את הלחץ המשפחתי והאישי בו החניך נתון וכדו'.
אכן יש להיזהר בדבר, ובוודאי אין צורך לדעת את כל הפרטים, ויתירה מכך, ידיעת מצב חיי החניך על כל פרטיו הוא דבר לא בריא כלל, אך ידיעת מצבו הכללי זהו דבר הכרחי.
לשם כך על המחנך לתת הרגשה המאפשרת לתלמידו לשתף אותו בכל ענין שהוא, רק כך הוא יוכל לדעת לאמיתו מה נעשה עם תלמידו, להבין אותו ולהיות לו לעזר, כך בנויה צורת חינוך נכונה.
החניך צריך לקבל הרגשה שהוא יכול להתבטא מול הרב שלו בכל דבר, אכן לא תמיד יתאפשר לרב להיות לעזר, ולא תמיד יהיו לו את הכוחות להבין את ההתמודדות של החניך, אך בכל זאת התלמיד צריך לקבל הרגשה כזאת שהוא יכול לדבר על כל ענין שיחפוץ, כולל עניינים אישיים מתוך החיים שלו.
עלינו לדעת שסוגיה זו היא לעיתים פיקוח נפש ממש, והיה מקרה מפורסם בו היה לרב ותלמיד קשר אדוק ממש, אך אותו קשר היה סביב לימוד בלבד, וכאשר התרחשה צרה גדולה בביתו של התלמיד הרב לא היה מודע לזה כלל, ואף שהודיעו לרב על אותה צרה, אמר שהוא מכיר את תלמידו היטב ואין אצלו צרה כזאת, עד שלימים הסתלק אותו תלמיד ל"ע מרוב צער ומעמסה שהייתה עליו רח"ל, וכל זה משום שהרב היה קשור אתו רק סביב הלימוד, אך לא היה מעורה בענייניו האישיים.
כדי לחנך בצורה נכונה עם נתינת הרגשה לתלמיד שהוא יכול לשתף את רבו בענייניו, המחנך צריך לשתף גם הוא מתוך החיים שלו, לדבר על דרכי ההתמודדות שלו עם ניסיונות החיים וכדו', שיתוף כזה מביא למצב בו החניך מרגיש שהרב שלו מתמודד גם הוא עם החיים ומתקדם יחד אתו, ובזה הוא נותן לו יכולת לשתף ולשאול על דברים הנוגעים לחיים שלו.
כל החינוך התורני בנוי על יחס כזה שלתלמיד יש יחס עם הרב שלו גם בנושאים שאינם דווקא 'לימוד', וכל צורת ההתקדמות החינוכית בנויה באופן כזה שהרב מתקדם יחד עם התלמיד שלו, וכמו שכותב המסילת ישרים בהקדמתו, שהוא בא "ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים", דהיינו שכל צורת העבודה המוסרית היא רק כאשר הרב שותף פעיל יחד עם התלמיד בתוך העבודה, וכמו שכתב הגר"י סלנטר, שהחניך צריך להרגיש שהמחנך לא נותן לו הוראות מעולם אחר, אלא שניהם עובדים יחד על אותו ענין, כל אחד לפי דרגתו.
אמנם פשוט הוא, שעל המחנך להזהר לא 'להוריד' את עצמו מידי כלפי החניך, שכן דמותו צריכה להשאר תמיד עליונה וחשובה, ולכך אנו זקוקים בזה לרגש דק המבדיל בין היכולת של הרב לשתף, לבין קביעת מקום הרב ומקום התלמיד במקום הראוי.