"ועשית חשן משפט מעשה חשב" וגו' רש"י: 'חושן משפט': שמכפר על קלקול הדין ד"א משפט שמברר דבריו והבטחתו אמת שהמשפט משמש ג' לשונות דברי טענות בעלי הדין וגמר הדין ועונש הדין אם עונש מיתה אם עונש מכות אם עונש ממון וזה משמש לשון בירור דברים שמפרש ומברר דבריו.
חיי האדם מלווים בבחירות וקבלת החלטות תמידיות. מורגלים אנו לחשוב שהאופן להפעיל שיקול דעת נקי וענייני רחוק מכל נטייה זרה ונגיעה אישית, הוא על ידי שנחפור וננבור פנימה אל תוך נבכי הנפש בניסיון לגלות את מעמקי הנפש והלך החשיבה ולחשוף עוד ועוד נגיעות נסתרות עד לחקר האמת.
אך אכן עלינו להתבונן- האמנם יש בכוחנו להתנער מכל נגיעה ונטייה אישית? האם נוכל לדעת בוודאות שהפגיעות כבר אינה שולטת על קבלת ההחלטה? שהתאווה להקל אינה שולטת על הלך החשיבה? שכבדות הגוף אינה שולטת על ההכרעה שלנו לגבי הצורך של חבר בעזרה וכדו'?
בדברי חז"ל (ערכין ט"ז, א') מצינו: "למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך, מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דמים, חושן מכפר על הדינין, דכתיב, "ועשית חושן משפט". וברש"י, חושן משפט, שמכפר על קלקול הדין.
אין המכוון בקלקול הדין לשופטים מושחתים המעוותים את הדין ממניעים פסולים, אלא קלקול הדין מתייחס לעדינות ורגישות הכרעת המשפט, הליך קבלת הכרעה משפטית מפעילה אצל האדם כוחות פנימיים רבים כמו גאווה, אהבה, שנאה, קנאה ועוד, ואלו עלולים לייצר אצלו נגיעה ונטייה אישית כלפי צד מסוים, וכפי שכתב ר' ישראל מסלנט (אור ישראל מכתב ל) "בדין, הנטיה עלולה למאד". עדינות זו באה לידי ביטוי בהלכות רבות, כמו האיסור על הדיין להקשיב לטענות אחד מבעלי הדין כאשר בעל דינו אינו נוכח, שכן הקשבה כזאת עלולה להביא לנטייה קלה לטובת בעל הדין הראשון. חושן המשפט בא לכפר על קלקולים אלו.
כדי להבין כיצד חושן המשפט מכפר על קלקול זה, עלינו לדקדק בדברי רש"י ולהבחין כי עיקר תפקידו של החושן הוא 'בירור דברים' ובכל הליך משפטי מלבד ג' שלבי המשפט המוכרים: א. דברי טענות בעלי הדין ב. גמר הדין ג. עונש הדין, ישנו מרכיב נוסף המלווה את התהליך כולו והוא 'בירור דברים', וכלשון רש"י "וזה משמש לשון בירור דברים שמפרש ומברר דבריו".
'בירור הדברים' מבקש את העיסוק בדברי התורה ובסוגיה עצמה, וממקד את הדיין הרחק מעצמו, הרחק מכל מסקנות, לקראת לימוד התורה הבנת התורה והבהרתה. מתוך יחס שהנידון העומד לפתחו הוא סוגיה מעניינת נברר אותה ונראה מה יצא. לא נוכל להתנער לגמרי מכל בדיל של נגיעה אישית וכפי שכתב ר' ישראל מסלנט (שם) 'אין ביד האדם לבוא אל שכל אמיתי המופרש ומובדל לגמרי מכוחות הנפשיות' אך לכל הפחות עלינו לעשות את המירב על מנת לצמצמם ככל הניתן את נטיות כוחות הנפש, וזה לא נעשה על ידי פנייה פנימה אל תוך נבכי הנפש של הדיין, אלא דווקא בפנייה החוצה אל לימוד הסוגיה מתוך התעניינות בדברי התורה.
דוגמה לדבר נוכל לתת משלום בית, זהו תחום מלא בנגיעות, קנאה, תאוה, כבוד וכו', האם אי פעם למדנו ברצינות סוגיות אלו, האם ניסינו אי פעם להתרחק מהמרחב האישי לטובת מרחב תורני טהור ונקי? נישואין הוא נושא המצוי רבות בתורה, יש כמות עצומה של בירור דברים שניתן לעשות, וזה יכול לאפשר לנו לנקוט גישה פחות מוטית כלפי מערכת הנישואין.
חושן המשפט מכפר על טעות בשיקול הדעת משום שהוא מייצג את מרכיב המשפט המאפשר לנו להתגבר על הנגיעות דרך בירור הדברים ולימוד תורת ד'. רובנו אכן לא דיינים במובן הפשוט שלה, אבל אנו כן דנים ושופטים מצבים, מסיקים מסקנות ומקבלים החלטות בכל עת, וכוחות נפשנו מלוות אותנו, ומתפקידנו לזקק את שכלנו ולמזער את הנגיעות בבירור הדברים דרך לימוד התורה.