זוכר הברית
בסדר זכרונות אשר בתפלת מוסף, אנו מתארים ומפרטים כיצד הבורא עולם מביא למשפט את כל סדר הבריאה מתחילתה ועד תכליתה, אנו מדגישים את זכרון המעשים מאז בריאת העולם, פקידת כל יצור מימות עולם, ואת הסתכלותו אל העתיד אל קץ הזמן – "אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם… הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ ד' אלו', צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת".
עלינו להבין מדוע זיכרון רחב זה נחוץ למשפט עצמו, הלא אדם נידון בראש השנה על חשבון מעשיו בשנה החולפת, כיצד היו פעולותיו והנהגותיו, האם זכויותיו יתירות על חובותיו, ואם כן איך כל סודות הבריאה והזכרונות מיני אז ועד עולם נוגעות אלינו למשפט בעצמו?
מתברר, שהדין של ראש השנה אינו רק לבחון את מעשינו האם פעלנו נכון או לא, אלא הרבה מעבר לכך, לבורא עולם יש תוכנית בבריאה, ואנו צריכים להיות תואמים לתוכנית הגדולה שלו, – "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ"- ביום זה המעשים שלנו אינם העיקר, אלא מעשיו של הקב"ה, ביום זה עלינו לתת הצדקה כביכול ליצירת העולם, עיקר המשפט הוא לבחון האם מטרת הבריאה מתגשמת, האם אנו ממלאים את התפקיד המיועד לנו בתכנית הגדולה, כדי שרצונו מהעולם יתממש.
ומאחר והדין עוסק בהתאמה שלנו למעשיו של הקב"ה – לתוכנית הגדולה שלו, הרי שלא רק מעשיו של האדם הפרטי נשפטים, אלא כל היבטי הבריאה נלקחים בחשבון, העבר ההווה והעתיד, כל נברא ונברא, נשפט ונבחן מחדש האם הוא מתאים לתוכנית הגדולה של הבורא. המחשבות, התוכניות והרצונות שלנו – "מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר. מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ" נוגעים כולם לתכניתו הגדולה.
מעתה עלינו להתבונן, כיצד נוכל לזכות בדין כל כך עמוק ורחב, הלא אין בכוחנו ואף לא מתפקידנו לדעת ולהכיר את כלל חשבונות הבורא יתברך?
אם נתבונן בסדר הפסוקים נבחין בעניין הברית המוזכר שוב ושוב: "וַיִּזְכּוֹר אֱלֹקים אֶת בְּרִיתוֹ", "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקב", כך גם חתימת הברכה – "זוכר הברית". מהי אותה הברית?
ברית עניינה התחייבות הדדית לקשר איתן ושותפות בכל מצב שהוא, כאשר כל צד מתחייב לעמוד בבריתו, הקב"ה התחייב לכלל ישראל כי בין כך ובין כך אתם קרויים בנים' (קידושין לו, א), גם כשאנו פועלים שלא כרצונו אנו חשובים בניו, היחס אלינו תמיד יישאר אותו יחס. גם מאיתנו נדרש להיות שותפים ולהחזיק באותה הברית בהבנה שאנו שותפיו של הבורא במימוש תוכניתו בעולם, ופעולותינו משפיעות על הבריאה כולה, אכן, לא נדרש מאיתנו לדעת ולהכיר את כלל חשבונות הבורא, כי אם להכיר בכך שאיננו קיימים בשביל עצמנו, אלא בשביל משהו גדול הרבה יותר.
אנו ניגשים לדין של ראש השנה על ידי "היאחזות" בברית, האופן שבו אנו מחזיקים בברית היא התפיסה כי אנו מחויבים לקיום הברית, עלינו להעמיד את הברית במרכז חיינו, להתבונן היטב על מעשינו האם הם מקיימי ברית, או חלילה מפירי ברית.
בזכירת הברית טמונה כל העבודה כולה כמו שאנו מזכירים "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך", נוכל לזכות בדין רק כאשר התוכנית של הבורא עולם תהיה מרכזית וחשובה עבורנו, כך נוכיח כי עודנו מחזיקים בברית עמו.