בחג הפסח נולדנו מחדש, התרוממנו לגבהים, והיינו שרויים במציאות שהיא למעלה מהזמנים הטבעיים, מציאות זו הלכה והתפתחה עד יום שביעי של פסח – עת נבקע לנו הים ונפתחו בפנינו שערי חיים שהם מעין עולם הבא. אולם אחר כל זאת כבר למחרת חג שביעי של פסח אנו יורדים וחוזרים שוב אל עולמנו הגס והפשוט, ועלינו להתבונן מה המכוון בזה, האיך ניתן לרדת כה מהר מהתרוממות כה גבוהה?
אם נתבונן בקריאת התורה שקראנו בשביעי של פסח נבחין, שלא סיימנו את הקריאה אחר "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה", אלא המשכנו תיכף לקרא: "ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם" וגו'. והלא לכאורה היה מתבקש לסיים במה שנוגע לנס קריעת הים, מדוע אפוא המשכנו לקרוא על תלונת ישראל במרה?
'מים' הם תיאור של חיים כמו 'מים חיים', כלל ישראל בשעת קריעת הים חיו בעולם של הבורא, אך כאשר הם חזרו ללכת בעולם, כבר אחר מהלך שלשת ימים הם נכחו לראות שהמים מרים הם – החיות שהייתה להם בעת קריעת הים אינה מתאימה לעולם הזה, שכן חיים שכאלה מתאימים רק לעולם הבא, ולא לעולם שלנו. ועל כן לא יכלו לשתות.
הניסיון שהיה לישראל בזה היה בכדי להראות להם היכן הם אוחזים, שכן חיי העולם הבא אינם מתאימים לחיי העולם הזה. כאן בעולם יש קשיות עורף, הצד האישי שלנו מבקש לפעול ולפרוץ, בעולם הזה איננו חיים בתוך עולמו של הבורא בלבד, אנו נתקלים בקשיים והתמודדויות ורצונות שמושכים לכיוונים שונים.
עומק היצירה של כלל ישראל משלב בתוכו כח נפלא אשר מצד אחד יכול לחיות ולהיות בצידו של הבורא, ומצד שני יכול להיות קשה עורף עצמאי ובעל בחירה. והעבודה שלנו היא להתעסק ולהעלות את החיים שלנו יותר ויותר לכיוון אותה דרגה שאנו שייכים אליה בעצם.
מפרשה זו למדנו כי אכן החגים מגלים לנו מהו עומק הקשר השייכות והמקום שיש לכלל ישראל עם הבורא, בחג אנחנו מקבלים מושגים שאנחנו שייכים עד כדי היותנו בצד של הבורא, אך בסופו של דבר עיקר העבודה שלנו היא בעולם הזה, וכבר אחר מהלך שלשת ימים אנו שבים לעולם שיש בו קשיות עורף עליות ומורדות, ועבודתינו היא להתרומם אל עבר המקומות בהם היינו בחגים.
זהו אפוא ביאור דברי חז"ל שאמרו (תנחומא בשלח כד): כי העץ שאיתו המתיק משה את המים היה גם הוא מר, והקב"ה המתיק להם "מר במר". שכן המתקת המר במתוק הוא כביכול אמירה שהעולם המר לעולם ישאר כך, לא ניתן להעלות אותו ולתקנו ולכך צריך מתוק. אולם המתקת מר במר מלמדת אותנו שגם את העולם הזה, ניתן להעלות על ידי עבודה והסתכלות גבוהה יותר על החיים הפשוטים שלנו.
לעיתים קיימת בנו תחושת החמצה, איך אחרי החגים הנעלים אנו חוזרים לחיים השגרתיים הפשוטים, אולם עלינו לדעת שזו גופא עבודת החיים שלנו, במיוחד בימי השגרה עלינו להמתיק מר במר. מייד אחרי החגים אנו חוזרים אל החיים המציאותיים ונדרשים לעבוד בהתאם למציאות, להמתיק מר במר, ולגלות כיצד גם בחיים הפשוטים ניתן לעלות קומה ולהשתייך לחיים גבוהים ונעלים יותר
החגים הם חלק מועט בשנה, רוב השנה מורכבת מימי שגרה רגילים, כך שרוב עבודת החיים שלנו היא דווקא באותם ימים רגילים, תפקידם של החגים לתת לנו מעת לעת הצצה אל הגדלות והרוממות שאליה אנו שייכים, אך אנו לא נשארים שם, מייד אחריהם אנו חוזרים חזרה אל ימי השגרה הפשוטים והיבשים, ומתייגעים כיצד נוכל לקדם את עבודת הימים למקום נעלה ומקודש יותר, כיצד נמתיק את חיינו על ידי מר במר.
ודווקא בצורת עבודה שכזאת, אנו זוכים בסופו של דבר להגיע לידי מתן תורה וקבלת מצוות המדריכות אותנו כיצד נוכל להעלות את מכלול החיים כולם למקום קדוש ונשגב יותר.