זה כמאתיים שנה מאז הודפס הספר 'נפש החיים' לראשונה ועדיין לא נדמו הדי הרעש שעורר חידושו הגדול והמפורסם – 'אילו היה העולם מקצהו ועד קצהו פנוי אף רגע אחד מעסק והתבוננות בתוה"ק היו חוזרים כל העולמות לתוהו ובוהו'.
כמה דיו נשפך, כמה קולמוסים נשברו בניסיון לגלות את מקוריו ולבאר אם דבריו נוגעים רק ללימוד התורה או גם לקיום המצוות, וכיצד מתאימים הם עם דברי חז"ל בכמה מקומות ועם דברי הקדמונים שמשמע מהם שקיום העולם מוטל על כתפיו של הבו"ע עצמו ואינו תלוי במעשי התחתונים.
מתוך הלימוד והעסק בספר הקדוש עם חברים מקשיבים עלה בדעתי ביאור בדברי רבינו, וברצוני להציעו לפני חכמים ויודעי דבר כדי שישימו עיניהם עליו. אקדים שאף רבינו אומר את חידושו הגדול שלש פעמים. פעם אחת בשער א (פט"ז בהגה"ה), ופעמיים בשער ד (יא, כה). אך דברי כאן מבוססים על ההגה"ה שבשער א מאחר שנדמה לי שהיא מפורשת ומפורטת יותר.
חיים נובעים מכח 'סתים' שהוא 'גליא'
רבינו תומך את יתדותיו על דברי הזהר ש'קוב"ה אורייתא וישראל מתקשרין דא בדא', ומבאר ששלשת אלו הם הם המשפיעים חיים לעולם, אך הוא ממשיך ומצטט גם את המשך דברי הזוה"ק שם ש'קוב"ה סתים וגליא'. ונראה שכוונתו ללמדנו בזה שהחיות והקיום של העולמות נובעת דווקא מכח ענין שיש בו 'סתים וגליא'. זה לשונו הק' – '… ועפי"ז ישכיל המעיין להבין עפ"י פשוט ענין הנזכר בזוהר פ' אחרי (ח"ג עג, א) שקוב"ה ואורייתא וישראל מתקשרין דא בדא. ודאי עומק כוונתו לסודות עמוקים. עכ"ז יש להסביר הענין גם בפשטות עפי"ז.
והענין כי קוב"ה סתים וגליא. כי עצמות אדון כל א"ס ב"ה אינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. ומה שמושג לנו מעט מן המעט הוא רק מצד התחברותו להעולמות מעת שבראם וחידשם. להחיותם ולקיימם כל רגע ולהנהיגם כמ"ש 'ואתה מחיה את כולם'.
ולכן נשבחו יתברך בתפלתינו שהוא חי העולמים. כי כל כוונת לבנו בכל התפלות והבקשות אסור להיות רק ליחודו של עולם הוא א"ס ב"ה. אמנם לא מצד עצמותו יתב' לבד בבחי' היותו מופרש מהעולמות. אלא מצד התחברותו ית' ברצונו הפשוט להעולמות והסתרו בהם להחיותם'.
קודם שניכנס אל הקודש פנימה נקדים ונאמר. דעת לנבון נקל שכשחז"ל אומרים 'סתים וגליא', אין כוונתם שיש חלק אחד שהוא סתום, וחלק אחר שהוא גלוי. אלא שענין אחד הוא 'סתים' בבחינה אחת, וגליא בבחינה אחרת.
הענין מבואר בפירוש בהמשך דברי רבינו, כשהוא אומר: 'כי כל כוונת לבנו בכל התפלות והבקשות אסור להיות רק ליחידו של עולם הוא א"ס ב"ה. אמנם לא מצד עצמותו ית' לבד…' בעבודת התפילה ברי לכולנו שפנייתנו וכוונת ליבנו לא"ס ב"ה הסתום מכל סתימין, כי אף שאנו פונים אליו ית' רק מצד התגלותו והתחברותו לעולם, אך טעות חמורה היא לחשוב שזהו דבר אחר מעצמותו ית' לבד. ה'סתים' הוא הוא ה'גליא'.
העולם הוא מקום שבו מתגלה דבר נעלה שבעצם אינו יכול להתגלות, ודווקא הוא יכול להפיח חיים בעולם. בחי'
'סתים' בפני עצמה אינה יכולה להחיות את העולם משום שהיא סתומה ונעלית ממנו, ובחי' 'גליא' לבדה אינה יכולה
להחיותו משום שחיים יכולים להגיע רק מגבהי מרומים, משורש שהוא מעל העולם ולא מתוך העולם גופו. רק
כשאותה בחינה סתומה מתגלית בתוך העולם, היא צוררת בכנפיה חיים וקיום עבורו.
זהו יסוד חשוב להבנת סוגיות רבות. חיים אינם טמונים בתוך הדבר החי עצמו, חיות מגיעה תמיד מלמעלה, גבוה מעל גבוה, דווקא ממקום שהוא סתים לגמרי. כל ענין העולם הוא לגלות את אותו דבר שבעצם אי אפשר לגלותו.
בלעדי זה אין חיות וקיום לעולם. ציור לדבר, נשמה וגוף. מבואר ב'נפש החיים' (א, טז) שהנשמה אינה נכנסת כלל לתוך גוף האדם, אלא מאירה עליו מלמעלה בלבד, בקירוב מקום או בריחוק לפי דרגתו הרוחנית. הרי שכך גזרה חכמתו ית'. חיים נובעים מלמעלה למעלה דווקא, ממקום שאין גישה אליו כלל וכלל.
האם גם קיום מצוות מקיים את העולם
שמועות רבות מתבדרות ביני עמודי בשמם של גדולי הדורות. זה אומר בכה וזה אומר בכה. זה אומר שחידושו של רבינו כולל גם את קיום המצוות, וזה אומר שלחיות וקיום העולם נדרש לימוד תורה דייקא.
אך לפי דרכנו נוכל להבין כבר עתה, קודם שעמדנו על עצם דברי רבינו, שקיום מצוות אינו ענין לסוגיא זו, כי הנה מבואר בשער א פרק ו שמקור שרשם של המצוות הוא בשיעור קומה של העולמות העליונים. כל מצווה כוללת בשרשה ריבי ריבוון עולמות עליונים. המצוות תלויים בעולמות, ולא מעל ומעבר להעולמות. וממילא על ידי המצוות לא ניתן לפעול את ה'סתים וגליא' הנוגע לחיות וקיום העולמות, כי דווקא דבר שה'סתים' שבו הוא למעלה מכל העולמות, יכול לגרום לחיות העולם. ומציאות זו קיימת רק בשלשת אלו, קוב"ה, אורייתא וישראל שלהם יש חלק למעלה למעלה מכל העולמות כולם.
גם לתורה ולישראל יש בחינה של סתים וגליא
נבא עתה לבאר את סדרה ותכונתה של השותפות בין 'קוב"ה אורייתא וישראל', ולצורך כך נקדים ונביא את דברי
הזוה"ק במלואם. ז"ל –
…דתנינן ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא, קב"ה אורייתא וישראל. וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא. קוב"ה דרגא על דרגא סתים וגליא. אורייתא הכי נמי סתים וגליא. ישראל הכי נמי דרגא על דרגא. הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. תרין דרגין אינון יעקב וישראל, חד גליא וחד סתים.
מבואר בזוהר להדיא שענין 'סתים וגליא' אינו רק אצל קוב"ה, אלא גם באורייתא וגם בישראל קיימת בחינות 'סתים וגליא'. וכפי הנראה גם הן שייכות לסוגיית קיום וחיות העולמות.
קוב"ה סתים וגליא
נראה שסדרם של דברים כך הוא. ראשית בריאתם וחיותם של העולמות הוא ע"י 'קוב"ה סתים וגליא'. קו אור א"ס שהמשיך הבו"ע אל תוך העולמות כולם להחיותם ולקיימם הוא בחי' 'גליא', והוא נמשך מעצמותו ית' שאין לנו בו תפיסה כלל ונסתם מאיתנו לגמרי.
אלא שגם בחי' 'גליא' של הקו אור א"ס פנימית ונסתרת היא, כלשון רבינו: 'הסתרו בהם להחיותם'. היא אינה מתגלה על פני השטח, בחיצוניות העולם, אלא מסתתרת בפנים, בפנימיות העולם. וענין זה משאיר מקום לשאלה כיצד מגיעה החיות לחיצוניותו של העולם. הרי קו אור א"ס מתגלה רק בפנימיות העולם ומסתתר שם.
פנימיות וחיצוניות
כדי לחזק את השאלה וליישבה על לב, עלינו לבאר מעט את המושגים 'פנימיות' ו'חיצוניות'. ברור לכל בר דעת ש'פנימיות' אינה שאלה של מיקום. חלקיו הפנימיים של פרי אינם מוגדרים כ'פנימיות' אף שהם מסתתרים בתוך הקליפה, וגם חכמה מורכבת וקשה להשגה הנסתרת מרוב בני האדם אינה מוגדרת כ'חכמה פנימית'.
את ההגדרה הנכונה נוכל להבין כשנתבונן דרך משל בפרח כלשהו. יש בו מערכת חיצונית הנראית לעין של עלי כותרת, תפרחת וכו', ומערכת פנימית שאינה נראית, כח צמיחה עם מערכת חוקים המכתיבה את תנאי גידולו וצורתו של הפרח. כאן נכון לכנות את כח הצמיחה 'פנימיות' משום שהוא טמון בתוך הצמח ומשפיע על חיצוניותו.
גם לבני אדם יש 'עולם פנימי'. מערכת ערכים המכתיבה בצורה מלאה את שיחם ושיגם וכל אורחותיהם. אולם אם נראה אדם שערכיו אינם משפיעים על התנהגותו לא נוכל להגדיר שיש לו 'עולם פנימי', משום שערכים שאינם משפיעים על החיצוניות ואינם ניכרים בה, אינם ערכים פנימיים.
מעתה נוכל להבין את כוונת הקדמונים באומרם שלכל עולם בבריאה יש פנימיות וחיצוניות, הפנימיות היא ליבת העולם, היא מקושרת עם העולמות שמעליו וניזונת מהם, והיא גם משפיעה ומנהלת את חיצוניותו של העולם. לשם חיזוק השאלה נבהיר עוד ונאמר שאף שחיצוניות העולם נובעת מפנימיותו ומתאימה עמה בבחינות רבות, אך מבחינות אחרות היא עומדת בצורה שונה ומסתירה את אותה פנימיות. 'עולם' נקרא כך מלשון 'העלם', משום שמציאותו מעלימה את הפנימיות. (דוגמא לכך נוכל לראות בדברי הגמ' סנהדרין (צא:) 'שאל אנטונינוס את רבי מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כו', ותיתי עד פלגא דרקיע כו' ותיעול'. שם ברור שמדובר על פנימיות השמש כמבואר ברמח"ל 'בילקוט ידיעות האמת', שהלא לחיצוניות השמש אין אפשרות לשקוע באמצע הרקיע? הרי לנו דוגמא לכך שהחיצוניות אינה מתאימה בצורה מלאה עם הפנימיות.)
נשובה אם כן ביתר עוז לשאלה שנשאלה לעיל: כיצד קו אור א"ס המסתתר בפנימיות העולמות יכול להחיות ולקיים את חיצוניות העולמות אחר שהוא מסתתר בפנימיות העולמות.
אורייתא סתים וגליא
כדי ליישב קושיא זו חידש רבינו את חידושו הגדול וכתב –
'…וכל חיותם וקיומם של העולמות כולם הוא רק ע"י התורה הק' כשישראל עוסקים בה, שהיא נהירו דכל עלמין ונשמתא וחיותא דכלהון. ואלו הי' העולם מקצהו ועד קצהו פנוי אף רגע א' מעסק והתבוננות בתוה"ק.
היו חוזרים כל העולמות לתהו ובהו כמ"ש ז"ל: בשביל התורה וכו' כמ"ש 'וחיי עולם נטע בתוכנו'. כי מקור שורשה העליון היא למעלה מכל העולמות, לכן בה תלוי החיות של כולם.'
זהו המענה לצורך של חיצוניות הבריאה וזהו חלקה של התורה בקיום וחיות העולמות. התורה יכולה לתת חיות גם לחיצוניות העולמות כי יש בה בחינת 'גליא' העוסקת בחיצוניות העולם הזה דווקא: שור שנגח, כלים המקבלים טומאה וכו' וכו'. (הסוגיות שבבחינת 'גליא' שבתורה עוסקות אמנם בדברים פשוטים ונגלים, אך יש בהן כח להחיות את העולם משום שכולן מתאימות ממש עם אותן סוגיות שבבחי' 'סתים' שבתורה, אותה בחי' שנבראה תתקע"ד דורות לפני שנברא העולם.)
לפי דרכנו למדנו, שאין כוונת הנפה"ח לומר שלימוד התורה עומד במקום קו אור א"ס הנשפע מאיתו ית'. ודאי שקו אור א"ס שנמשך מאת הבורא הוא המחיה את פנימיות כל העולמות. ורק חיצוניות העולמות מקבלם חיות וקיום על ידי תורה וישראל. בהם מתקיים 'סתים וגליא' על ידי לימוד התורה.
אמור מעתה – אם יהיה העולם פנוי רגע אחד מעסק והתבוננות בתורה הקדושה תשוב כל חיצוניות העולמות לתוהו ובוהו, כי קו אור א"ס מסתתר בפנימיות העולמות להחיותם, ואילו חיצוניות העולמות מקבלת שפע חיות וקיום מהתורה הקדושה דווקא.
אם כנים הדברים תעלה ארוכה לדברי רבינו מכל הקושיות שהקשו עליו מדברי חז"ל ומדברי הקדמונים שמשמע מהם שקיום העולם אינו מותנה במעשי כלל ישראל. כי בכל מקומות אלו מדובר על פנימיותה של הבריאה, היא המתקיימת ע"י קו אור א"ס שנטה הקב"ה מעת הבריאה ואינה תלויה במעשינו. אולם רבינו מדבר על חיצוניות הבריאה שאור א"ס אינו מחיה אותה, והיא תלויה בעסק התורה דייקא.
זהו גם חלקם ועבודתם של כלל ישראל. ה'סתים' של התורה בוודאי קיים למעלה למעלה גם בלא עסק כלל, אולם ה'גליא' של תורה תלוי בלימוד תורה. כל זמן שהתורה מונחת בקרן זוית היא אינה מתגלה בעולם. יש בה רק את הבחינה הסתומה. אור התורה קיים וטמון בתוך אותיות התוה"ק, אולם נדרש עסק והיפוך בתורה על ידי כלל ישראל כדי לגלות את האור ולהפיץ אותו בעולם בצורה גלויה. ע"י עסק התורה של כלל ישראל נעשית התורה בבחינת 'גליא' כאן בעולמנו.
ישראל סתים וגליא
רבינו ממשיך ומבאר ענין נוסף הנובע משותפות מופלאה זו –
'…ואמרו ג"כ בשביל ישראל כו' כמו שנתב' שע"י עסק האדם והגיונו בתוה"ק הוא משיג להתנוצצות אור בחי' הנשמה בו להשכילו בעמקי רזין קדישין דילה שאז מכונה בשם ישראל כידוע בזוהר. ועל כל מוצא פי ה' הוא בחי' נשמת האדם נשימת פיו יתב' יחיו ויתקיימו ג"כ כל הכחות והעולמות שהיא ג"כ הגבוה והפנימית מכל העולמות.'
זו מעלה נוספת הנולדת מהחיבור בין אורייתא וכלל ישראל. בחי' 'גליא' של כלל ישראל היא מציאותם כאן בעולם, ובחי' 'סתים' היא נשמתם הטמונה ונסתרת בגבהי מרומים. מלבד מה שעבודת כלל ישראל בלימוד התורה מחיה ומקיימת את העולם, היא גם מחיה ומגדלת אותם עצמם. ע"י עסק התורה הם זוכים לבחי' 'סתים' הטמונה בהם.
על ידי התבוננות בתוה"ק, האדם זוכה לנשמתו, והיא משכלת אותו ברזי תורה.
קושיא על חידושו של בעל 'נפש החיים' מדברי הגמ' בשבת:
שמעתי מקשים עוד על חידושו של ה'נפש החיים' מדברי הגמ' בשבת (פח.) שנראה בה שאחרי מתן תורה קיום העולם תלוי על כתפי הבו"ע בצורה מוחלטת שאינה מצריכה שותפות מצד ישראל כלל. ז"ל הגמ' שם –
'אמר חזקיה: מאי דכתיב 'משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה' אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה – יראה, ולבסוף – שקטה. ולמה יראה – כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? – מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו'.
ליישוב דברי חז"ל אלו אין די בחילוק שחילקנו לעיל בין חיצוניות ופנימיות, כי הלא גם לאחר מתן תורה עדיין זקוקה הארץ לעסק התורה של כלל ישראל כדי להתקיים. ואף אם לא נשקפת סכנה לפנימיות העולמות הלא ה'ארץ' עומדת בחיצוניות העולמות ותלויה בעסק התורה של כלל ישראל בכל רגע ורגע ומדוע אין היא יראה.
לצורך ביאור דברי חז"ל אלו עלינו להתוודע למידה נוספת בהנהגתו של הקב"ה את העולם. מידה המכונה בפי חז"ל: 'נורא עלילה'. פעמים שהקב"ה תולה דבר מסויים בבחירתם של בני אדם ועם כל זה הוא בא עליהם בעלילה ומסבב שהענין יבא לידי גמר, כמבואר במדרש תנחומא פרשת וישב (אות ד) באריכות, ועל דרך מאמרם ז"ל (יומא לח:) 'ראה הקב"ה שצדיקין מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור'.
משום כך לאחר מתן תורה יכולה הארץ לשקוט, כי אף שקיום העולם תלוי בעסק התורה של כלל ישראל, אולם אף הוא ית' מצידו יסבב שתמיד יהיה מי שיעסוק בתורה. ורק קודם מתן תורה, כשהבו"ע התנה תנאי עם מעשה בראשית, הוא הודיע בפירוש, שבענין זה הוא אינו משתמש בהנהגת 'נורא עלילה', ומשאיר את הבריאה כולה כשהיא תלויה ועומדת על בחירתם של כלל ישראל לומר 'נעשה ונשמע'.
כך מבואר לכאורה בפירוש בתוס' במסכת ע"ז (דף ג). – הגמ' שם אומרת ששמים וארץ אינם יכולים להעיד שכלל ישראל קיים את התורה כי הם נוגעים בעדותם, שהרי 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'.
ומקשים התוס': 'וא"ת: והרי ראיה גדולה שקיימו, שהרי שמים וארץ קיימים הם'. כלומר: אין כאן צורך לקבלת עדות אלא יש כאן עדות המבוססת על מציאות קיימת כעין 'בא הרוג ברגליו'. ותירצו: 'וי"ל דאין חוששין בזו הראיה דאין אב מעיד על בנו'.
לכאורה תירוץ התוס' מוקשה, כי בעדות המבוססת על המציאות כעין זו, אין לכאורה גם פסול של קורבה. אך נראה שכוונת התוס' לומר כדברינו לעיל. מעצם קיומם של שמים וארץ על עומדם עדיין אין אנו יודעים האם עסק התורה של כלל ישראל המקיים את העולם נעשה בבחירתם המלאה ואפשר לזקוף אותו לזכותם, או שמא הקב"ה סיבב זאת בכוחו הגדול, ולכן צריכים אנו להגדת עדות מפורשת.