מצוות ליל הסדר היא להרבות ב'סיפור' יציאת מצרים
כיצד ניתן להרבות ב'סיפור' בזמן שהנתונים כבר ידועים לכל?
סיפור איננו אוסף של עובדות, לכל סיפור ישנה נקודה מרכזית שסביבה נע הסיפור כולו, והגם שיתכן שהסיפור יעביר כמה מסרים צדדיים או שיכיל מידע רב, הנקודה המרכזית אמורה להיות אחת, כך שכל העובדות והפרטים יהיו מכוונים לגילוי של אותו מסר.
העבודה בסיפור היא לשייך את העובדות והנתונים הידועים – למסר המרכזי היוצא ממנו, כך שכל פרט יגלה את אותו מסר מזווית אחרת, ועל מנת שנהיה מסוגלים לחדור מבעד לפרטים, העובדות הבסיסיות צריכות להיות דווקא ידועות ולא מחודשות, כך נוכל להתחיל להעמיק ולמצוא בהם טעם ומשמעות.
זכירת יציאת מצרים בליל הסדר צריכה להיעשות בדרך של 'סיפור', לשייך את כלל הפרטים למסר אחיד. אחד המסרים העולים מסיפור ההגדה הוא יצירת 'כלל ישראל'. היציאה ממצרים לא ביטאה רק את היציאה מעול השעבוד, או את גדלותו של הבורא בלבד, אלא יציאת מצרים הייתה הלידה של כלל ישראל כאומה.
מסר זה עולה כבר עם פתיחת הסיפור חז"ל תיקנו לנו לפתוח את ההגדה בהכרזת כל דכפין… מאחר והצעד הראשון בהשתייכות לחג הפסח הוא ההכרה שאנחנו חלק מכלל, ואנו רוצים לבטא זאת באותה הזמנה שמראה שלכל יהודי יש מקום בשלחן ליל הסדר שלנו וכך גם בהמשך – רשע הוא מי 'שהוציא את עצמו מן הכלל'.
אמונה נבנית דווקא מכוחו של סיפור, וכלשונו של הרמב"ן )הקדמה לספר בראשית( 'והתורה יכלול הסיפורים מתחילת בראשית כי הוא מורה אנשים בדרך בעניין האמונה'. ואכן זהו כל עניינה של האמונה – לספר את סיפור החיים שלנו, באופן שכל פרטי מאורעות החיים מעבירים לנו מסר אחיד. וכדלהלן.
בחג הפסח אנחנו מוצאים מצוות שזמנם גם בלילה, זאת בשונה מכל שאר המצוות שעיקר זמנם דווקא ביום.
מהי אותה העבודה שמתגלית בליל הסדר ששייכת אף לזמן לילה.
עבודת ד' בחיי היום יום היא תהליך הדרגתי של בנייה והתפתחות מצד האדם שלב אחר שלב, כאשר כל שלב מזמין ומכין אצל האדם מקום עבור השלב הבא, יהודי פותח את היום עם ציצית ולאחר מכן תפילין תפלה וק"ש וכן הלאה וכך נבנה בניין של יהודי – שלב אחר שלב. עבודה זו זמנה דווקא ביום, בתוך מערכת זמנים טבעית של בנייה והתפתחות.
יציאת מצרים וההתהוות שלנו לעם לעומת זאת, היא איננה התפתחות ובנייה מצידנו, כלל ישראל היו במ"ט שערי טומאה ולא היה כל הכנה מצידם שהתאימה לכל מה שהתגלה להם, אלא הבורא עולם בכבודו ובעצמו התערב ולקחם לו לעם 'בעצם היום הזה', ללא כל הכנה ועבודה מצידם לאותה מציאות נוראה ועצומה.