כאשר נתבונן על האופן בו אנו לומדים סוגיה תלמודית עיונית, נבחין בנקל כי התנועה המרכזית היא התלבטות והעמדת צדדים שונים לכאן ולכאן. איננו ניגשים מיד לספרי סיכום כדי לגלות כבר מלכתחילה מהי מסקנת הסוגיה משום שאנו מבינים כי מה שמגדל אותנו בלימוד, הוא דווקא ההתעסקות בדברי תורה, וזה נעשה על ידי שאנו מעמידים את הצדדים בעצמנו, ומתלבטים ומתחבטים בהבנת והגדרת הדברים.
רק על ידי התעסקות והתלבטות חוזרת ונשנית, ניתן בסופו של דבר להגיע למסקנה וברירות. לולי זה המסקנה היא מלאכותית ואינה מגיעה מתוך התקשרות אמיתית לסוגיה. שייכות לתורה נעשית על ידי תנועת חיפוש כמ"ש (משלי ב, ד): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". לכך אם יבוא מאן דהוא ויציע לפשוט ולהגיש בפנינו את כל נבכי הסוגיה כמין חומר מבלי שנצטרך לחפש ולהתלבט בה בעצמנו, בוודאי שלא נחפוץ בכך, כי עיקר העסק חסר מן הספר.
אך מפליא הוא למתבונן, כי בכל הנוגע לעבודת הבורא אנו פועלים הפוך לחלוטין. שם אנו מעדיפים כמה שפחות להתלבט ולחפש, וכבר מלכתחילה אנו מבקשים את הבירור והמסקנה. אם חלילה אנו תועים בדרך, אזי מיד אנו אצים רצים לקבל הנחייה ברורה וחותכת כיצד לנהוג. בטוחים אנו שתכלית המסע שלנו מוכרחת להיות ברורה כבר מתחילתו.
גישה שכזאת לעבודת ה' חוטאת לאמת ואינה משיגה את מהותה, וכפי שכבר הרחבנו במאמרים הקודמים, העבודה במהותה היא עיסוק וחיפוש. שייכות והתקשרות מתהווים רק על ידי התלבטות חוזרת ונשנית. ואף שהעיקר הוא החיצוניות, דהיינו הברירות והפשיטות, מכל מקום הדרך להגיע לשם עוברת דרך מסע ארוך ומייגע של חיפוש והתקשרות פנימית, בדיוק כמו שבסוגיה עיונית האדם נקשר ומשתייך אליה רק אם עסק והתחבט בה רבות.
עבודת התשובה עניינה לקשר את האדם ולהחזירו למקומו הראשון, כדברי הנפש החיים (א, יז). הדרך להתקשר לכל דבר נעשה דווקא על ידי התעסקות תמידית עם צדדים שונים, הקשר במהותו מכיל פנים וגוונים רבים שמכולם יחד נוצר קשר אמיץ. הברירות והמסקנה מצד עצמה היא רק יעד סופי, אך אינה מקשרת ומשייכת את האדם אל בוראו.
יתירה מזאת, מאחר והצורה לבנות קשר אמיתי נעשית על ידי התעסקות עם צדדים שונים, הרי שעבודה זו צריכה להיות בהתאם לצדדים שקיימים לפנינו, בהתאם למצבי החיים המשתנים מטבעם, ואילו קיום מסקנה מבלי לעסוק בצדדים שונים העולים בדרך, אינה משיגה כל התקשרות וחיבור אמיתי.
אנו מוצאים זאת בחזון ישעיה שהוכיח את ישראל (ישעיה א, יא) "למה לי רב זבחיכם". כלומר העיסוק בקורבנות בניסיון להחיות את הקשר עם הבורא, מנותק לחלוטין מהמקום בו ישראל שרויים בקלקולם כעת, זהו ניסיון לקפוץ ישר למסקנה תכליתית מבלי לעסוק ולהתלבט בדרך. ועל כך אומר להם הנביא שעבודתם בעת הזאת צריכה להיות: "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" (שם יז). כלומר לא בקפיצה ישירה אל התכלית, אלא בהתעסקות חוזרת ונשנית עם העולם שבו הם נמצאים.
יתכן אפוא כי זהו הביאור במה שאמרו חז"ל (יומא כב, ב) "שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו". שכן זהו ההבדל בין צדיק גמור לבעל תשובה, צדיק גמור הוא מי שנמצא כבר בחיצוניות – במסקנה ובתכלית, שם אין התלבטות וצדדים שונים, ממילא כל סטייה ולו הקלה ביותר גורמת לקלקול וניתוק נורא, ולכך שאול בעבירה אחת של מעשה אגג עלתה לו, וניתקה ממנו המלוכה.
אולם "דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה" (עבודה זרה ה, א), "בשתים ולא עלתה לו", משום שהוא שרוי בפנימיות, בה יש צדדים רבים ומשתנים שדרכם מתקשרים ומתחברים אל הבורא. ולכך אפילו בשתים ולא עלתה לו, כי בכל הצדדים וההתלבטויות המורכבות שלו הוא קשור אל הבורא. ועל כך אמרה אביגיל לדוד (שמואל א, כה, כט): "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך". כלומר, נפשו של דוד – עבודתו הפנימית על כל צדדיה והתלבטויותיה, יצרה קשר אמיץ עם הבורא. וזו היא עבודת התשובה הבנויה על התעסקות והתלבטות תמידית.
אם חפצים אנו לגשת לעבודת התשובה, עלינו להתקשר ולחפש היכן אנו יכולים לעשות עסק מעבודת ה', ולהתקשר לסוגיה מצדדים שונים. לדוגמה: החפץ לשוב ולהתקרב בענייני ברכות, עליו לחפש מה מדבר אלנו בברכה, האם זו האמונה, הכרת הטוב, או שמא הכנעה. הוא אינו צריך למצוא מסקנה ברורה, אלא למצוא שייכות לעסק הברכות, שבו הוא רואה צדדים שונים ומשתנים.
כמו כן החפץ לשוב ולהתקרב לקדושת שבת, צריך לעסוק ולחפש צדדים נוספים בשבת כדי שיוכל להתחבר ולהתקשר אליה. עבודה שבנויה על מסקנה בלבד לא תביא אותו להתקשרות וחיבור אמיתי, עליו לחפש כיוונים חדשים כמו, מצוות בין אדם לחבירו שיש בשבת, או מצוות עונג שבת. וכך על ידי העיסוק בצדדים הוא יוכל לשוב ולהתקשר לשבת קודש.
כאשר אדם נתקל בקושי להתפלל מחמת עייפות, הוא אינו יכול לדבוק רק במסקנה הסופית שהתפילה היא התבטלות גמורה כלפי הבורא, שכן מסקנה זו לא תביא ותחבר אותו לעבודה, אלא רק תייאש אותו, או תגרום לו לפעול באופן יבש לחלוטין בלי כל חיבור. עליו אפוא לחפש צדדים נוספים כיצד ניתן להתפלל בעייפות, אולי תפילה בקצב מהיר יותר, או שמא תפילה מתוך סידור דווקא וכן על זו הדרך.
עיקרה של עבודת התשובה לבנות שייכות אמיתית, וזו אינה נבנית על מסקנות ודברים נכונים דווקא, כי אם על ידי עסק וחיפוש שמשתנה ומתרחב כל העת. וככל שהאדם עמל לראות צדדים שונים ומגוונים בכל חלקי עבודתו בהתאם למציאות חייו, הרי שבכך הולך ונבנה קשר אמיץ המחבר ומשיב אותו למקומו הראוי אצל הבורא יתברך.