אחר שעמדנו על כך שעבודת התשובה איננה עבודה חיצונית ושטחית המתבטאת בעיקר במעשים, כי אם עבודה שחלה בפנימיות האדם ונוגעת לנבכי נפשו, כדברי הנפש החיים (שער א, יז). עתה שומה עלינו לברר מהי אותה פנימיות אליה אנו מכוונים בעבודה זו. נראה כי לשם כך נידרש תחילה להבין מהי חיצוניות, ורק לאחר מכן נוכל להבין מהי פנימיות.
באופן כללי המושג 'חיצוניות' נתפס אצלנו מקום של גנאי שלילי ובזוי. על מי שעסוק בחיצוניות אנו נוטים לחשוב שהוא רחוק מאד מהאמת. אולם נפלא הוא להיווכח שהמשגיח ר' ירוחם זצ"ל נהג לומר, כי החיצוניות היא העיקר, כפי המובא בדעת חכמה ומוסר (ח"א מאמר לד): "שלא כמו שהורגלנו להבין שהפנים הוא העיקר וכו', אלא להפך העיקר הוא החיצון וכו', דהחיצון הוא הוא העיקר המכוון והתכלית". ודבריו אלו מעוררים אותנו לחקור ולהבין, מה היא באמת חיצוניות.
מהות החיצוניות היא גילוי של ברירות מובהקת. בחיצוניות נראים דברים ברורים וגלויים לעין כל בלי שום ספקות, בין אם מדובר בדברים פשוטים, ובין אם מדובר בדברים גדולים כמו מלאכים, שגם עליהם כתב הנפש החיים שהם נחשבים חיצוניים משום שתפקידם ברור ומסוים. בחיצוניות הדברים מתבטאים בצורה ברורה פשוטה ומוגדרת, וממילא כל גילוי הוא בעצם חיצוני, שהרי הפנימיות היא נסתרת.
על כך אנו מבקשים בתפילות הימים הנוראים: "שמחה לארצך וששון לעירך". דהיינו בקשתנו היא כפשוטו, שהארץ בעצמה תרקוד ותשמח, ותבטא ותגלה את מלכות הבורא יתברך לעין כל בצורה ברורה וניכרת בלי שום ספיקות, וזאת משום שהחיצוניות היא העיקר. המכוון בחיצוניות הוא לא לחיצוניות שטחית נלוזה ומזולזלת חלילה, אלא לדרגה גדולה וחשובה עד למאוד, שבה רצון הבורא מתגלה באופן ניכר וברור.
הפנימיות לעומת זאת, היא המקום שבו הדברים אינם גלויים וברורים, ושם האדם מחפש ומתלבט שוב ושוב מהי הדרך הנכונה. הפנימיות אינה סותרת לחיצוניות, אלא שלב מוקדם יותר העוסק בחיפוש הדרך להגיע אל המקום הברור. דומה העניין למשלו המפורסם של הרמח"ל במסילת ישרים (ג), בו הוא ממשיל את עבודת האדם בחיפוש דרכו, לגן מפואר הנטוע בליבת מבוך סבוך, כאשר האדם אמנם רואה בבירור את הגן בתפארתו, אך נבוך באשר לדרכי ההגעה אליו. מרכז הגן זהו המקום הברור עליו אין כל עוררין, אולם הדרך אליו כרוכה במבוכה והתלבטות רבה האם לפנות לכאן או לשם.
תורתנו הקדושה לא תהיה מוחלפת, היא אינה דבר גמיש הניתן לשינוי ומשחק חס ושלום. דרישות התורה הם מרכז ברור, אין בהם כל התלבטות, והן צריכות להתקיים על ידינו בצורה ברורה. כל מגמת נפשנו היא שנצליח לגלות ולבטא את עבודתנו בחוץ בצורה ניכרת ונהירה. אולם כדי להגיע לאותה ברירות ניכרת, יש צורך בעבודה פנימית גדולה של חיפוש והתלבטות. לא ניתן להגיע לברירות מבלי שקדם לה תהליך של חיפוש ותהיה, בדיוק כפי שאותו אדם המבקש להגיע למרכז הגן, נדרש לחפש ולחקור את דרכו שוב ושוב.
אנו נוטים לחפש ברירות תמידית בכל הנוגע לעבודת ה', כביכול ישנו מתכון סדור ואחיד כיצד לקיים את רצון הבורא בצורה נאותה מבלי להסתבך ולהתלבט. אולם המציאות תעיד כי זו תקוות שווא. לא ניתן לחקות דפוס התנהגות כלשהו, ועל ידו להשיג ברירות בעבודת ה'. אדרבה, חיקוי שכזה רק מרחיק את האדם מברירות בעבודתו, משום שכל אחד שונה ממשנהו בנטיות נפשו וניסיונות חייו, ולכך יש צורך בחיפוש אישי של כל אחד כלפי עצמו, על פי הדרך שנכונה עבורו.
זו אפוא הסיבה שכתב הרמח"ל כי אותם החכמים שמצאו את הדרך אל הגן וכבר נמצאים בתוכו, אינם נותנים לאדם הנבוך פתרון קסם כיצד לצלוח את המבוך, אלא אומרים לו: "הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה". כלומר, עבודתך היא אישית, חפש את דרכך בהתאם לתכונותיך ומצביך, שכן רק אתה יודע מהו הטעם שיש לך בעבירה, וממילא רק אתה יכול לעשות את החשבון מהו שכר העבירה כנגד הפסדה.
לעיתים קרובות העובדה שיש לנו מול העיניים דוגמה של אדם שהגיע למעלה מסוימת, רק מפריעה לנו בעבודת ה', כי אנו מבקשים להשיג את הברירות כמה שיותר מהר, מבלי לעבור קודם דרך אותו עולם פנימי של חיפוש והתלבטות. אנו לא שואבים מהדוגמה את החיזוק הנכון – לעבוד גם כן ולחפש את הדרך האישית שלנו, אלא מנסים לחקותה באופן מיידי, מה שלבסוף מרחיק אותנו מאד מהברירות הנכספת.
עבודת התשובה היא עבודה בפנימיות, משום שהיא עסוקה בחיפוש דרך. כאשר אדם רואה שהוא רחוק מקיום רצון הבורא בצורה ברורה וגלויה, עליו לחקור ולחפש את הדרך כיצד יוכל להתקרב, כפי שנאמר איכה (ג, מ): "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'". עבודת התשובה היא איננה תיקון המעשים בצורה שטחית בלבד, שכן תיקון כזה שאינו עובר דרך חיפוש והתלבטות פנימית ואין בו ממש.
פעמים רבות בימי התשובה אנחנו מחפשים ותרים אחר תשובה ברורה, היינו שמחים שמשהו ידריך אותנו מה לקבל על עצמנו, ובאיזה אופן לקיים את הקבלה. כעת אנו מבינים שמשאלה זו סותרת לעבודת התשובה, שכל ענינה הוא עבודה פנימית של חיפוש והתלבטות אישית, וכל עוד המעשים החיצוניים לא יעברו דרך אותו עולם פנימי, הרי שלא יהיה בהם ממש.
מאחר ותנועת התשובה היא עבודה פנימית של חקר וחיפוש דרך, הרי שתפקידנו בפרט בימים אלו, הוא לגייס כוחות של חיפוש והתלבטות, כנגד נטיית העולם המנותק מעולם פנימי, ושואף אך ורק לברירות ונהירות תמידית.