והאומר אין תורה מן השמים וכו'. תנו רבנן: כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת – זה האומר אין תורה מן השמים.
והאומר אין תורה מן השמים וכו'. תנו רבנן: כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת – זה האומר אין תורה מן השמים.
והאומר אין תורה מן השמים וכו'. תנו רבנן: כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת – זה האומר אין תורה מן השמים.
אין כאן שאלה האם התורה באה מן השמים או הומצאה ח"ו על ידי בני אדם, הסוגיא כאן עוסקת בהכרה שהתורה שבידינו באה ממקור שהוא מעבר לעולם, שגם התורה שהשתלשלה ונמצאת בידינו היא הארה מחכמה של מעלה, ובלימוד תורה אדם מתעסק עם דבר שהוא מעליו. (זה יסוד גדול בלימוד תורה, משום כך לא נוכל אף פעם להבין סוגיא בתורה עד הסוף. עיין בהקדמת הרמב"ן לפירושו לתורה שהתורה במקורה כתובה בעירוב אותיות, ולכן אפשר לקרא את השם הקדוש בפסוקים 'ויסע' 'ויבא' 'ויט' וכו'.)
האומר 'אין תורה מן השמים' סבור שהתורה שמתגלית כאן אינה התורה שבשמים והיא מתאימה לגמרי לשכל אנוש. לכן הוא נענש ב'הכרת תכרת', הוא נכרת מהשורש של כלל ישראל, אין לו שייכות לאותם דברים עליונים.
דבר אחר: כי דבר ה' בזה – זה המגלה פנים בתורה,
מגלה פנים הוא הלומד תורה לפי הבנתו בלבד, בלי הנאמנות למקור. גם אם הוא לא אומר דברי כפירה או טעות, אבל הוא מגלה בתורה פנים לפי דעתו. זו עבירה גדולה שאדם חושב שהפנים של הקב"ה המתגלים בתורה יכולים להיות מובנים על פי שכלו הפשוט בלבד.
ודאי שהתורה צריכה להתגלות בשכל האדם או בתוך מציאותו. אך מגלה פנים בתורה הוא זה שהתורה מתפרשת אצלו בצורה כזו שלא ניכר שהיא יורדת מן השמים, יש זיוף באמצע, הקשר בין העליון אליו אינו קשר ישיר. הוא מגלה פנים שאין להם שורש בתורה אלא במוח שלו בלבד.
כל דברי התורה קשורים זה לזה, כשאדם ממציא משהו מעצמו הרי חידושו עומד לעצמו ואינו יכול להשתלב אחר כך בתוך שאר התורה, לא צריך דווקא שכל חידוש יתאים לפסק ההלכה, אך חייב להיות שהוא יהיה מהלך שיכול להתעסק עם התורה כראוי.
ואת מצותו הפר – זה המפר ברית בשר.
ברית בשר הוא המקום שבו הקדושה העליונה מתקשרת לגופו של האדם. בלימוד תורה, הקדושה העליונה מתקשרת למוח האדם, ובברית היא מתקשרת לגוף. הדבר העליון שקורה בעולם המעשה הוא הברית בשר. בגלל זה הברית שקולה כנגד כל המצוות. ברית היא גי' תרי"ב ועם הברית עצמה הרי לנו תרי"ג. בשני מקומות האדם יכול לעוות את הגילוי העליון שצריך להתגלות כאן, או על ידי גילוי פנים בתורה שלא כהלכה, זה עיוות במוח, או על ידי הפרת ברית.
הכרת תכרת, הכרת – בעולם הזה, תכרת – לעולם הבא.
השייכות לעולם הבא אינה נובעת מצבירה של מעשים טובים בלבד. אדם צריך בעבודתו כאן ליצור את הקשר לעולם הבא, ואם ח"ו הוא אינו עושה זאת, הרי הוא מנותק מהעולם הבא.
מכאן אמר רבי אלעזר המודעי: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים – אין לו חלק לעולם הבא.
כל הדברים המוזכרים כאן קשורים לנקודה של קדושה בעולם. העולם שלנו הוא עולם של חולין, אולם יש לו מקומות וזמנים שיש בהם נקודות של קדושה. נקודות שהן כמו שגרירות של הקדושה העליונה שצריכה להתגלות כאן. קדשים, מועדות, ברית, תורה, הם שגרירים של הקדושה.
מלבין פני חבירו ברבים שייך גם הוא לקבוצה הזו, משום שכשאני מלבין פני חברי ברבים אני פוגם בצורת אדם. אמנם גם כשאני אומר לו ביני ובינו: 'אתה שווה פחות' אני עושה זאת, אך בהלבנת פנים ברבים אני קובע את הפגם הזה, קובע את המציאות שלו במקום הנמוך. כל אדם נברא בצלם וק"ו יהודי. אם אני קובע אדם בצד החסרון שלו, אני כופר בזה שאדם הוא בלתי גבול, אני פוגע בקשר שלו לעליון.
תניא אידך: כי דבר ה' בזה – זה האומר אין תורה מן השמים. ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו – זהו כי דבר ה' בזה.
פה יש נקודה נוספת באמונתנו ש'תורה מן השמים'. התורה יורדת אלינו כדבר אחד שלם. כל פסוק וכל אות קשורים זה לזה וכולם יחד מעידים ונמצאים פה כביטוי של מעלה. אדם האומר שפסוק אחד לא ירד מן השמים, פוגם בשלמות של התורה כולה.
אדם האומר שפסוק מסויים לא אמרו הקב"ה, אומר זאת מתוך שבכל הפסוקים הוא רואה חכמה אלוקית ובפסוק זה הוא מוצא רק חכמה אנושית. הוא מאמין שהתורה באה מן השמים רק בגלל שהוא רואה את התוכן שלה. אבל מה שהוא לא רואה, לא בא מן השמים. אך האמת שהאמונה שתורה 'מן השמים' אינה מבוססת על התוכן של התורה אלא על מציאות התורה. (המבחן לזה הוא בפרשת נשא כשחוזרים על קרבנות הנשיאים שתים עשרה פעמים. אם אתה מזהה תורה מן השמים רק בגלל התוכן, הרי זה משעמם, אבל אם זה בעצם מן השמים, אין לי הבדל בין אם אני מבין או לא מבין.)
ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מדקדוק זה, מקל וחומר זה, מגזרה שוה זו – זה הוא כי דבר ה' בזה.
גם הדקדוקים באים מן השמים. לא רק האותיות עצמן, אלא גם מה שאפשר לדייק או ללמוד בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. גם האופן איך להוציא דבר מן התורה, בא מן השמים. האופן שהתורה מגיעה אלינו על ידי יג' מידות בא מן השמים. אנו לא יודעים איך לקרא תורה מעצמנו, רק על ידי המסורת, על ידי המידות שהתורה נדרשת בהן. התורה כל כך גדולה שגם הכלים שבהם אני משתמש כדי לקרא אותה צריכים לבא מן השמים.