דף צב – גדולה דעה

ואמר רבי אלעזר: גדולה דעה, שניתנה בין שתי אותיות, שנאמר כי אל דעות ה'.

לעיל דיברנו על כך שכח הדעת הוא המוריד את המעלות העליונות אל המקבל. פרנס המנהיג בנחת את הציבור משתמש בכח הדעת כדי להנהיג נכון את הציבור, את המקבלים. אך כאן מגלה לנו רבי אלעזר שכח הדעת הוא גבוה הרבה יותר (דעת במקום הכתר). הוא מכריע בין שתי אותיות של שם.

דעת תמיד מכריעה בין שתי דברים. לאדם בר דעת יש כח להכריע בין מהלכים או אנשים שונים. אך כאן הדעת מכריעה לא רק בין אנשים, בין המנהיג והמונהג, אלא בין הנהגותיו של הבו"ע. בין שתי הנהגות עליונות. בין שתי אותיות של שם.

רש"י מפרש את המושג 'בין שתי אותיות של שם' בשתי אופנים – או שכוונת ר' אלעזר לומר שהדעה כאן עומדת בין שתי שמות מלאים, או שהיא עומדת בין שתי אותיות מתוך שם. השם עצמו מבטא הנהגה שלימה, (כפי שאנו מכנים שם לכלליות האדם ולא לכל אבר בנפרד.) ואילו אות של שם מבטאת כח מסויים מתוך ההנהגה. כל אות מתוך השם מבטאת פן אחר של אותה הנהגה. אם כן, לפי הפירוש הראשון הדעה עומדת בראשית ההנהגה, בין שתי פרטים של ההנהגה. ולפי הפירוש השני הדעה עולה מעל קומת ההנהגה כולה ומכריעה בין שתי מהלכים שבהם הקב"ה מנהיג את העולם^[1].

לאור דברי הגמ' על גבהותה של הדעה נבין גם את משמעות הפסוק כולו: 'אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם, כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות' – אל  תפרטו לפרוטות את הנהגת ה' בעולם, כי היא מדרגה גבוהה הנעתקת ממכם. היא שוכנת בשרשי הבריאה, בין שתי שמות. ועל דברים גבוהים שכאלו שהם שורש עלילותיו של הבו"ע, ההנהגות הגבוהות ביותר, אין לדבר גבוהה גבוהה.

ואמר רבי אלעזר: גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך.

מקדש מכריע בין המהלך של מעלה ובין המהלך של מטה. הוא עושה שלום בין שני מהלכים אלו. בין הבו"ע ובין כלל ישראל.

בפסוק זה השם הראשון הוא הוי"ה והשני הוא אדנות. הה' האחרונה של הוי"ה היא עטרת היסוד, אדנות היא מלכות, והמקדש מכריע ביניהם. המקדש עושה שלום ואחדות בין הקו שנכנס לבריאה ובין הרעיון של המקבל שנמצא גם הוא אצלו ית'. על ידי בית המקדש, המקבל עולה ונמצא אצלו ית' והקב"ה משתעשע איתו, כי זה העומק של שעשוע, שהמקבל מתאחד עם הנותן.

[1] לפי האפשרות הראשונה הדעת מכריעה בין סוף החסד ובין ההתחלה של הוי"ה. ל' הוא סוף של שם 'אל' שהוא חסד והיו"ד היא התחלה של שם הוי"ה.

לפי האפשרות השניה הדעה עומדת מעל ההנהגה. בין הקו הפנימי שנכנס בתוך שם 'אל' ובין אותו קו הפנימי שנכנס בתוך שם 'הויה'. לפי פירוש זה ה'אל' הוא גבוה מאוד, זה 'אל' שבכתר. החסד שבתוך הכתר. אל הוא חסד שהוא מעל לקומה, 'הויה' היא השיעור קומה בעצמו והדעת מגיעה עד שם.

לפי שתי הפירושים, בין אם נפרש שמדברים בתוך ההנהגה או מעל ההנהגה, הדעת נמצאת בתחילת הבריאה. יש בדעת משהו מאוד גבוה. דעת במקום הכתר. היא הפנימיות של קו האמצעי והיא עולה עד למעלה.