פרק חלק צח עא אם ראית דור שצרות רבות – אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי

אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר – חכה לו, שנאמר כי יבא כנהר צר (ורוח) [רוח] ה' נססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל.

זה דור שגם הבו"ע הולך נגדו. הבו"ע נוקב ומחריב אותו. הצרות באות כמו נהר וגם רוח ה' רוצה להרוס אותו. נראה שיש שתי דברים. אצלנו תורה מבוססת על מחלוקת. הרבצת התורה באה מכח מחלוקת. זה ציור שרוח ה' רוצה לשבור אותנו. תורה היא רוח ה' והקב"ה נותן אפשרות שתהיה יותר תורה בגלל שיש יותר שחיתות. הוא נגדנו.

ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי – דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב – דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב למעני אעשה.

דור שכולו זכאי, צריך שהמצב של הדור יהיה זכאי. לפעמים יש צדיק גדול שהדור מתדרדר בגללו, כמו שכתוב בגמ' ענוותנותו של זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו כו'.

התכלית של העולם הוא שתהיה השראת השכינה כאן למטה. אם הוא אומר 'למעני' הוא אומר שהחשבונות של העולם גם נמצאים אצלי. בצורה נסתרת. בדרך כלל הוא נותן לך לעבוד לעומת הצד שלו. הוא נותן לך מקום לעבוד כדי שהוא יוכל להתקרב. אבל בדור שכולו חייב הצד שלנו לא עובד נכון, לכן הוא אומר שהצד שלכם בעצם נמצא אצלי ואני מגלה את זה. למעני אעשה. אין מנוס מלגלות שהצד שלנו נמצא אצלו. לפעמים הקב"ה מגלה בפירוש שהוא רוצה אותנו, שהצד שלנו נמצא אצלו, אז אין בחירה, הוא לא מחכה ליראת שמים שלנו אלא נותן לנו ירא"ש.

אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב עני ורכב על חמור! – זכו – עם ענני שמיא, לא זכו – עני ורוכב על חמור.

יש כאן שתי צורות אדם. יש צורת אדם שמגיע עד גבול השמים, עננים הם מחיצה ביננו ובין השמים ולשם צורת אדם מגיעה. ויש צורת אדם של עניות, כל כולו מקבל מלמעלה, אבל עם כל זה הוא רוכב על החמור, הוא גבוה מבעלי החיים.

אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי! – אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?

חמור הוא בעל חי ששייך לעבודה, הוא נושא עליו את העולם. גם אם הוא עני, הוא מעל כל האפשרויות העולמיות שיש. זה הגוונים של החמור. כשיש לו מאה גוונים הפשט שיש בו את כל הגוונים של העולם. העולם יכול להוציא כמה גוונים מהעולם. אם אתה עובד עם העולם פתאום אתה מגלה שיש גם חסד, אחר כך אתה מגלה שיש גם החלטיות. וכדו'. כל אדם שיוצא להתעסק עם העולם מגלה עוד ועוד גוונים. גם כשמדברים על צבע לבן מתכוונים לאותו דבר. כי בתוך הלבן יש את כל הגוונים. ללבן הארמי היה את כל הגוונים בתוכו, בגלל זה הוא היה אבא של כל האימהות שלנו. חמור עם מאה גוונים.

אמר ליה: אימת אתי משיח? – אמר ליה: זיל שייליה לדידיה. – והיכא יתיב? – אפיתחא דרומי.

לרומי יש פתח. לקליפה של אדום יש פתח. יש מקום שלגבי רומי הוא חוץ, ולגבינו הוא פנים. משיח יושב שם כי הוא זה שצריך להגביר את הקדושה לעומת הקליפה השלטת.

ומאי סימניה? – יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד. אמר: דילמא מבעינא, דלא איעכב.

נראה כאן שגם כשהבו"ע קורא למשיח לגאול את ישראל, המכות נשארות. מכות וייסורים הם חלק ממציאותו של המשיח. זה כנראה קשור למדרגת משיח המביא את כלל ישראל לתיקונו. המכות הם חלק מתהליך הגאולה, לא סתם סבל שהוא סובל בגלל כלל ישראל. (אולי החולה השני שיושב שם זה הצלוב. הוא אומר שאני סובל בשביל כולם, אצלו המכות והחולי הוא תכלית בפני עצמו, אצלינו גם יש מהלך למכות אבל זה טפל למהלך השני שאני גואל.)

אזל לגביה, אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי! – אמר ליה שלום עליך בר ליואי. – אמר ליה: לאימת אתי מר? – אמר ליה: היום. אתא לגבי אליהו. – אמר ליה: מאי אמר לך? – אמר ליה: שלום עליך בר ליואי. – אמר ליה: אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. – אמר ליה: שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא, ולא אתא! – אמר ליה: הכי אמר לך היום אם בקלו תשמעו.

משיח עדיף על אליהו. הוא עדיף על מלאך הברית, אליהו לא ידע אם ריב"ל שייך לעולם הבא אבל משיח יודע. מדרגה של משיח היא מלכות שמגיעה לתכלית. אליהו רק מבשר, ומשיח הוא התכלית בעצמו, לכן אם הוא אומר לך שלום הכוונה שאתה שייך לאותו עולם.הוא אומר את זה אגב אורחיה. שלום עליך בר ליויאי היינו שאני שייך אליך, אני ואתה נמצאים באותו רובד.