עלינו אף להקפיד כי החינוך יהיה כזה שבבוא העת, כאשר הבת תינשא לבעלה, ייתכן שהוא יביא הלכה מקלה יותר או מחמירה יותר. עלינו לדאוג כי יהיה בכוחה להכיל את הדבר ולא להביא אותה לידי קושי.
עלינו אף להקפיד כי החינוך יהיה כזה שבבוא העת, כאשר הבת תינשא לבעלה, ייתכן שהוא יביא הלכה מקלה יותר או מחמירה יותר. עלינו לדאוג כי יהיה בכוחה להכיל את הדבר ולא להביא אותה לידי קושי.
עקרונות החינוך לבנות
כשעוסקים בחינוך הבנות, עלינו לשאול את עצמנו: מהי מטרתנו בחינוך הבנות? זו שאלה שאולי נשמעת פריבילגית דווקא לחינוך כפי שמתקיים בפריז, וכמותו גם במקומות נוספים בחוץ לארץ. לחינוך במקומות אלו ישנה אפשרות להיות בריא יותר מהחינוך בארך ישראל, מכיוון ששם ישנו לחץ עצום על הבנות לפרנס את הבית מאחר שכל בחורי הישיבות מוכוונים להיות אברכים ורק ללמוד גם לאחר הנישואין, כך שפרנסת הבית מוטלת בעיקר על האישה.
בחוץ לארץ המציאות שונה, וכך ישנה אפשרות לשאול את השאלה ביתר פניות ואף בכנות – מהו חינוך יהודי אליו אנו רוצים לחנך את בנותינו.
נקודה זו למדתי מהרב וולבה, שעה שהוזמן לכנס באמריקה שדן בסוגיות חינוכיות. הוא נסע וצירף אותי אליו כדי שאשמש מלווה ומתורגמן עבורו. הם שאלו והוא ענה. בשלב מסוים הרב התרעם בפני הציבור על כך שבליקווד מעוניינים לחנך כמו בבני ברק וירושלים, וכי הם לא מנצלים את העובדה שהם לא שם אלא באמריקה, בה ישנה אפשרות לחנך באופן בריא יותר.
אם כן, זו נקודה שעלינו לשים לב אליה – בפריז נחנך כמו בפריז ולא בהכרח כמו בארץ ישראל.
לימודי חול כמו מדעים וכל מה שנצרך ללימודים גבוהים, הבנות לומדות מכיוון שהן אכן מתעתדות להגיע לאותם מקומות – לימודים גבוהים.
אך מה בנוגע ללימודי קודש?
הן לומדות תנ"ך, הלכה וכל שאר לימודי הקודש. לשם מה?
ברור שאין אנו מעוניינים שידעו את הלימוד ברמה גבוהה לשם ידיעת החומר ופסיקת הלכה, משום שהבתים בנויים באופן בו הבעל הוא שמתווה את הנושאים הללו. ואם האישה תהא דעתנית בעניינים אלו אנו אף עלולים לפגוע בשלום בית וברור שאין זו כוונתנו בחינוך.
ערכים בפשטות
כל חינוכנו צריך להיות מכוון לכך שהבנות יספגו וישתייכו לכל הערכים היהודיים, אך באופן פשוט ולא מתוחכם.
דברים אלו אנו למדים מהחסיד היעב"ץ, שכותב כי מבין מגורשי ספרד, מי שעמד איתן ושמר על יהדותו אלו הנשים והילדים שהאמונה הייתה בליבם באופן פשוט. בניגוד לאינטלקטואלים שנטו יותר להתנצר.
מדוע הדבר היה כך? לדבריו, דווקא מתוך פשטותה של האמונה, הייתה היא יותר עמידה וחסינה משינוי ומעזיבה.
כשאנו אומרים 'באופן פשוט' אין הכוונה באופן שטחי, אלא במובן בו אנו מכנים את הקב"ה 'פשוט בתכלית הפשיטות'. הכוונה בזה כי עמקות אינה נוגדת את הפשיטות אלא להיפך, הפשיטות היא התפיסה שעומדת כמו באופן טבעי והמובן מאליו, בלא צורך להוכחות ולתפיסות מורכבות מדי.
לעיתים נבחין כי דווקא אישה תענה לשאלות תשתית, כמו 'מהו יהודי?' באופן פשוט וחד, בשונה מגברים שיתפתלו בשאלה וינסו לענות תשובות מורכבות ומסובכות.
'פשטות' היא יכולת חדה השמורה לאישה.
ביציאת מצרים מסופר כי הנשים הוציאו איתן תופים ומחולות, הן היו בטוחות שייעשה לישראל נס.
על הפסוק :"ותען להם מרים", אומר רש"י – "משה אמר שירה לאנשים, הוא אומר והם עונין אחריו, ומרים אמרה שירה לנשים".
מי ענה למרים? רש"י לא אומר. המובן הוא, כי בניגוד למשה שהוא אמר שירה והאנשים ענו אחריו, מרים עשתה להיפך, היא ענתה לנשים. הן הוציאו את כלי ההקשה שהביאו ממצרים והקישו באופן ספונטני מתוך הודיה לקב"ה – הקשה ללא מילים. ומרים היא זו שנתנה לעומק ליבן ולהקשות שהקישו – מילים ופשר. היא כמו פירשה את עומק ליבן ואמונתן.
לנשים ישנה יכולת עמוקה יותר וטבעית לקשר עם הקב"ה. זו פשטות של אישה.
בשל כך, עלינו להיזהר שלא לחנך לאינטלקטואליזם אלא לאמונה ולערכים פשוטים.
דבר נוסף אנו מוצאים ביחס למרים. במיתת מרים לא כתוב – על פי ה'. רש"י מפרש שאף מרים נפטרה במיתת נשיקה אלא שהפסוק לא אמר כן במפורש.
נתבונן בדבר, מרים הייתה הרי אישה, ואישה פטורה מכל מצוות עשה שהזמן גרמן, ובכל זאת זכתה למיתה כמותה משה ייחל למות בראותו את אהרון שמת במיתת נשיקה.
כלומר: מרים הגיעה לדרגה אותה ביקש משה לעצמו, וזאת אף על פי שלא הייתה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמן. לדרגה זו היא יכלה להגיע באופן טבעי, מה שגבר לעומתה צריך להתאמץ ולדקדק במצוות אלו.
זהו החינוך אותו עלינו להעביר לבנות – יהדות באופן פשוט ועמוק בלי תחכום ופיתולים. אומנם זו מלאכה לחנך באופן שכזה, אך זו המטרה.
יכולת הכלה
הכלה של האחר זו יכולת מופלאה וטובה הקיימת אצל הנשים יותר מהגברים, גם כשמדובר במישהו אחר בעל תכונות ומחשבות שונות משל האישה, היא תכיל אותו כראוי בלי לאבד את עצמה.
שוב, זוהי יכולת, שבעוד הגברים יעבדו קשה על מנת להשיגה, הנשים יעשו זאת בקלות ובטבעיות.
לדבר זה עלינו לתת דגש בחינוך בנותינו, משום שזהו הכלי איתו הן יהיו אימהות ונשים לבעליהן. אישה יכולה להכיל מספר ילדים בעלי אופיים שונים ממנה, כמו גם שונים אחד מהשני, תוך יכולת להלך כנגד רוחם באופן מכיל ומופלא. זוהי גדלות השמורה לנשים.
מידות טובות
כמו ביכולת ההכלה, שם נשים מתגלות בהעדפה נכונה של הצורך של האחר על פני הצדק האובייקטיבי, כך בכל מקום צריך האדם לפעול יחד עם הזולת במידות טובות ובשיתוף פעולה, ולא בתחרות או בעמידה עיקשת על הצדק.
נשים מבינות יותר מכולם כי ההתגייסות לאחר חשובה יותר מהצדק ומהעיקרון. כשמישהו צריך עזרה היהודי צריך לעמוד הכן ולעזור לו. אלו מידות יהודיות.
לצערנו אנו נגועים במידות של גויים. הם רואים את ייעודו וקיומו של האדם באופן שונה.
עלינו ללמוד מאברהם אבינו, עליו מספרת התורה כי ביום מילתו הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה על מנת שלא יסתובבו אנשים בחוץ וכך לא יצטרך אברהם לטרוח סביבם. מה עשה אברהם? ישב בפתח האוהל וחיפש אנשים לגמול עימם חסד. נשאל את עצמנו, מדוע עשה אברהם כך, הרי ראה שאין אנשים ואיש אינו צריך את עזרתו, מדוע לא שמח בכך ונח בתוך אוהלו?
התשובה היא שכך הוא החסד היהודי, לא רק למלא את חסרונו של האדם שעומד מולי וחסר משהו, אלא לייצר את אותו צורך אצל האדם. אברהם אבינו כמו ביקש לייצר אנשים על מנת לגמול עימם חסד, וכך אכן עשה הקב"ה: ברא שלושה מלאכים לכבודו על מנת שיכניסם לאוהלו ויגמול עימם חסד.
כך הדבר גם בחינוך, אנו מחנכים את הבנות ליראת שמים אף שהבנות הרי לא ביקשו את הדבר, אין זה חסר להן, אך אנו כמו מייצרים להן את הצורך שעדיין לא קיים בהן. זהו חסד יהודי ואליו אנו צריכים לחנך את הבנות.
כמו אברהם אבינו, עלינו לחנך את הבנות מה זה לעשות חסד, מה זה להתפלל על רשעים.
בשונה מהעולם, שם יעזרו להוציא לפועל את מה שכבר קיים אצל האדם, אנו לעומתם יוצרים אדם.
כל זה צריך להיעשות, כאמור, מתוך תפיסה פשוטה במובן עמוק של הדבר.
לימוד חומש רש"י כשהוא נעשה כראוי מסוגל להביא תפיסה זו של חינוך יהודי פשוט לבנות, ואכן צריך לדעת כיצד עושים ומלמדים באופן הנכון.
לימודי תנ"ך והלכה מגיעים על גבי עקרונות אלו. לא נרצה ללמד את הבנות הלכה באופן שיהיה לה קשה לקבל מישהו אחר. וכך, דווקא בהלכה יש מקום ללמד על מקומו של האחר על ידי לימוד תפיסות שונות בעדות שונות, מנהגים מגוונים ומסורות שונות. באופן זה, גם כשהבת תפגוש מישהו שנוהג אחרת ממנה, היא תנהג איתו בכבוד הראוי אף שהוא אחר ממנה.
עלינו אף להקפיד כי החינוך יהיה כזה שבבוא העת, כאשר הבת תינשא לבעלה, ייתכן שהוא יביא הלכה מקלה יותר או מחמירה יותר. עלינו לדאוג כי יהיה בכוחה להכיל את הדבר ולא להביא אותה לידי קושי.
צניעות
בנוגע לצניעות – אותה רווח להדגיש בחינוך הבנות, עלינו להבין כי בנושא זה אנו חוטאים לעיתים לאמת.
צניעות היא מידה, כמו בלבוש כך בחכמה, וכמו בנשים כך בגברים. צניעות היא חוסר החצנה, באופן בו גם לאדם שיש לו מה להראות בחוץ – אם נשווה לתחום אחר כמו חכמה – יכול הוא להרשים בידיעות מופלאות ובכל זאת דיבורו בצניעות ובאופן פשוט יותר בלא החצנה של כל מה שיש עימו.
כך הדבר בצניעות הנוגעת לגוף, אף שיש לאישה יופי אשר ביכולתה להפגין כלפי חוץ, היא בוחרת לנהוג באיפוק ולשמור אותו לעצמה. זהו המובן האמיתי של צניעות.
וכפי שכתוב לגבי הכוהנים כי "הצנועים מושכין את ידיהן", אף שמגיע לכוהנים לקחת לעצמם, בכל זאת הצנועים משכו ידיהן ולא לקחו את מה שיש להם.
כשאנו מחנכים את הילדות על ידי החלת תלבושת אחידה, אנו צריכים לשים לב כי אומנם הדבר המתקבל בעינינו הוא בנות צנועות, אך החוויה של הבנות אותה אנו רוצים להנחיל ולחנך אותן אליה, היא של שייכות לבית יעקב ולא לצניעות. באופן זה, כשהבת מסיימת את בית הספר והיא משתייכת למקום אחר ואולי לבעל, היא עלולה לשנות את לבושה משום שכל מה שהיא קיבלה והתחנכה זהו 'שייכות', ולא ערך הצניעות האמיתי.
ישנם מקומות שבהם אומנם הבנות ילכו באורך המתאים לכללי הצניעות, אך יחפשו את המותגים המפוארים ויקיימו ביניהן תחרות על האופנה וכדומה. זהו כמובן הפך ערך הצניעות, גם כאשר לכאורה הן עומדות ב"כללי הצניעות".
עלינו לזכור כי תפקידנו לחנך את הבנות לחינוך יהודי אשר הוא חינוך לערכים באופן פשוט, ערכים יהודיים כמו של אברהם אבינו, לייצר אדם, לדאוג לאדם ולהכיל אותו גם אם הוא שונה מאיתנו.