דף הבית > שיעורים > מוסר > מצוות > נעשה ונשמע > תחילת זמן חורף – עבודה בזה שהמצוות צריכים לפעול על האדם – ׳נעשה׳ של מתן תורה

תחילת זמן חורף – עבודה בזה שהמצוות צריכים לפעול על האדם – ׳נעשה׳ של מתן תורה

חדש!

סדרה זו מהווה המשך למה שדובר באלול תשפ"ו

בדור שלנו רואים נהירה גדולה ללימוד פנימיות התורה, נהירה זו מקורה ברצון נכון לתוכן מעבר לקיום המצוות עצמם אך בצורה זו אנו מנסים להיות שייכים כמו בדורות קדמונים ואין בזה קיום 'ואתם תהיו לי' אך העמקה בתוכן הנרצה בקיום המצוה מאפשר עבודה גדולה וחשובה בתחום של שמעבר לקיום הלכה.

תחילת זמן חורף – עבודה בזה שהמצוות צריכים לפעול על האדם – ׳נעשה׳ של מתן תורה

ישנה סוגיא העומדת במרכז עבודת ה' אצלנו אך איננו מודעים לכך ומשום כך אין שימת לב ראויה לנושא זה.

סוגיא זו ראשיתה נעוצה בפסוק 'כל אשר דיבר ה' נעשה', רגילים אנו להבין את משמעותה של קבלת 'נעשה' ביחס לקיום המצוות עצמם, אך התבוננות מעט בפשט הפסוק מוכיחה שהכוונה אינה כך, שהרי הפסוק אומר 'כל אשר דיבר ה' נעשה' ובשלב זה עדיין לא קיבלו מצוות, הדיבור היחיד שנאמר להם הוא 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' ועל אמירה זו אמרו כל אשר דיבר ה' נעשה.

תואר זה של ממלכת כהנים משמעותו שעל ידי קיום המצוות אנו הופכים לקרובים אליו וחשובים, אם כך קבלת 'נעשה' ביחס לדיבור זה מתפרשת כך: נקיים את המצוות ומעבר לקיום עצמו נדאג שבקיום זה יתבטא 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.

הבנה זו מולידה תחום חדש ועיקרי בעבודת ה', אין לנו לחשוב על עבודתינו כעל קיום חובת המצוות בלבד בתקוה שהתוצאה של קירבת ה' תבא מאליה, יש לנו עבודה פעילה בתוצאה שאנו עושים את עצמנו ל'ממלכת כהנים', התכלית שיוצאת מהמצוות היא חלק מעבודת ה' שלנו.

בתפיסה זו צריכים אנו זהירות יתירה לא לחשוב שהתוצאה משנה את הקיום, למשל חזקיהו המלך לא רצה להתעסק בפריה ורביה משום שידע שיצא לו בן רשע, ועל זה אומר לו הנביא בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אין להתעסק בתוצאה בצורה זו אלא מוטל עלינו לדאוג שהתולדה שאמורה לצאת מהמצוות אכן תצא נכון.

שלמה המלך אמר על הפסוק 'לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו' אני ארבה ולא אסור, ובאה יו"ד של יסור לפני הקב"ה ואמר לה הוא ואלף כמותו יבטלו ואות אחת מהתורה לא תיבטל, גם כאן אין הכוונה שדאגה לתוצאה מאפשרת לעבור על דברי תורה אלא במסגרת תורה ומצוות צריכים אנו לדאוג שתוצאת המצוה תצא לפועל.

ניקח למשל את מצות תפילין, התורה אומרת 'למען תהיה תורת ה' בפיך' דהיינו התורה קובעת שבמצות תפילין ישנה תוצאה של 'למען תהיה תורת ה' בפיך', נתבונן כיצד נוכל לקיים תוצאה זו. בשטחיות היינו אומרים את מה שהגמרא דורשת מהפסוק שצריך לעשות תפילין מן המותר בפיך אך בהתבוננות מועטת נראה שאין כאן תולדה של תפילין שהרי אין אדם שאוכל את רצועות התפילין שלו ואם כך אין בהוראה זו עבודה על תוצאה. 

הוראה בפסוק זה נמצא בילקוט שמעוני על הפסוק 'למען תהיה תורת ה' בפיך' שאומר שהלובש תפילין אינו צריך ללמוד תורה והלומד תורה אינו צריך ללבוש תפילין, הגם שלהלכה איננו פוסקים כך אבל נמצינו למדים חשיבותה של תפילין שעומדת במקום של לימוד תורה וכעת נפתח בפנינו עבודה שלימה להעמיק את השייכות לתפילין על דרך לימוד תורה, כך אנו מקיימים את התוצאה של מצות תפילין. בענין זה יתכן לחשוב גם כן כמו שכ' הנפש החיים שאחרי ששואלים בשעת הדין קרית ושנית שואלים אותו על חמשה חומשי תורה שכתוב בהם ק"ש תפילין ומזוזה, כנראה שפרשיות אלה נקראים 'תורת ה" ובשעת אמירת קריאת שמע אפשר להתעורר לזה שאומרים בפה את תורת ה'.

במצוות ציצית אנו אומרים וזכרתם את כל מצוות ה' ורש"י מביא גימטריא של ציצית עם החוטים והקשרים תרי"ג, התפיסה של מספר במילים היא שייכת לגדולי עולם שהרי אין הכוונה לחשבון מתמטי בלבד אלא שהמילה נתפסת במספר שלה, אך יתכן אצלנו שייכות לתוצאה זו של 'וזכרתם' שמתבוננים בטלית המקיפה על האדם בצורה כללית וממנה יוצאים חוטים שהם פרטי המעשים אך הקשר עליון מורה שכל הפרטים קשורים לכלל המקיף אותנו.

בפסוק הנזכר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' מבואר שיש כאן פניה אישית לאדם, תפיסה נכונה של עשיית האדם בתוך תוצאה של מצוות מעמידה את השייכות האישית של האדם למצוה.

בכך שונה עבודה זו מעבודה של דקדוק הלכה שבקיום ההלכה אין חם ושלום שינוי בין בני אדם אלא לכולם חיוב אחד רק שיתכן שהנסיון משתנה מאחד לשני ועל זה בונה ר' ישראל במכתבים את השכר ועונש שאפשר ללמוד את העונש לפי הנסיון הנדרש מהאדם משום שהקיום עצמו שווה בכולם, אך בנושא שאנו מעמידים האדם עומד במרכז והוא בונה את השייכות לפרי היוצא מן המצוה.

בדור שלנו רואים נהירה גדולה ללימוד פנימיות התורה, נהירה זו מקורה ברצון נכון לתוכן מעבר לקיום המצוות עצמם אך בצורה זו אנו מנסים להיות שייכים כמו בדורות קדמונים ואין בזה קיום 'ואתם תהיו לי' אך העמקה בתוכן הנרצה בקיום המצוה מאפשר עבודה גדולה וחשובה בתחום של שמעבר לקיום הלכה.

ישנה מצוה שלכאורה אנו מקיימים אותה אך אם נתבונן נגלה שאנו רחוקים מתוכן המצוה, מצות שמחת חתן וכלה, נתבונן כמה פעמים באים לחתונה ומעוניינים שהחתן יראה אותו ואולי ירקוד איתו או לחילופין יש שבאים בשביל בעל שמחה שאינו החתן אין בזה שום מחשבה על הצורך של החתן ומה ישמח אותו, התבוננות מעט על התוכן הנרצה של המצוה משנה את התפיסה לחלוטין.

בדברים אלו נגלה לעינינו עולם שלם של עבודה מעבר לקיום ההלכה, 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' ועל דיבור זה נאמר 'כל אשר דיבר ה' נעשה', תולדת המצוות אינה תוצאה הבאה מאליה אלא עבודה הנדרשת מאיתנו.

2

הבדל בין רגש להרגש – לבנות מקום לתורה ומצוות

התחברות לאתר

רישום לאתר

שם פרטי*
שם משפחה*
שם משתמש*
אימייל*
סיסמה*
אימות סיסמא*

קבלו את השיעור במייל

מה תרצו לקבל?