עשירות, עניות והעולם שבחוץ
כשהייתי בחו"ל פגשתי אנשים עשירים מאד. המפגש נתן לי להבין איך להתמודד בתוך המציאות ועם המציאות של העולם הסובב אותנו.
המשנה במסכת אבות אומרת "איזהו עשיר, השמח בחלקו". המשנה כמובן לא באה לספר מהו עושר, ההנחה היא שישנו עושר, שהוא מושג מוכר, המשנה באה לברר ולומר איך פועלת העשירות בעולם.
אז מהי עשירות? עשיר הוא אדם שיכול לקבל החלטה, שיכול לבחור לא מתוך הכרח ולא מתוך לחץ, בכל דבר ועניין. העשיר בכסף יש לו הרבה אפשרויות במה לבחור ומה לעשות, הוא לא מוכרח לעשות משהו מתוך חרדה שאם לא יעשה כך וכך לא יהיה לו, או שהוא יהיה במצוקה. יש לו את המרחב לפעול מתוך שיקול דעת כי הכסף שלו יעזור לו לפתור בעיות לכשיצוצו.
עני לעומתו נתון בתוך צמצום הדעת. הוא מוכרח לעשות דברים מסוימים ותמיד יש לו רק אפשרות אחת לעשות את הדברים.
ישנם אנשים עם הרבה כסף ברשותם כשהם בעצם עניים, הם מוכרחים לעשות דברים מסוימים, לחיות בצורה מסוימת, לעיתים דווקא בגלל הכסף והמעמד, אנשים אלו בעצם עניים. עשיר, כאמור, הוא מי שיש לו אפשרות להחליט והנסיבות החיצוניות לא מכריחות אותו.
גם בלימוד תורה ישנה עשירות וישנה עניות, כשיש לנו רק אופן אחד לגשת לדברים, לגשת לסוגיה, זו היא עניות. העשיר בדעת יש לו אופני חשיבה שונים, יש לו צורות שונות לקרוא, להבין.
עשירות הדעת המדוברת נכונה גם לתפילה, לרוחניות, ליראת שמים. לעולם אנחנו צריכים שיהיו לנו אפשרויות שונות לגשת לדברים. אם לא, אנחנו עניים.
לקראת בין הזמנים וכמובן בכל יום, אנחנו מוכרחים לפתח בעצמנו עשירות נפשית, כזו שיש בה אפשרויות שונות, שהנפש פתוחה וחושבת מתוך ריבוי אפשרויות.
עשירות זו חשובה לעצמנו ובמיוחד חשובה כפליים לחינוך ילדינו. לייצר גישה פתוחה , כזו שיש בה הרבה אפשרויות, זה המגן מפני העולם בחוץ. העולם בחוץ מושך בגלל ריבוי האפשרויות שיש בו. לאו דווקא האובייקטים שיש בחוץ הם אלה שמושכים אותנו או את הילדים, אלא זה שיש חופש, שבחוץ ישנן כל כך הרבה אפשרויות.
לכן אם נפתח בעצמנו ואצל הילדים תכונה נפשית מרווחת, כזו שיש בה אפשרויות רבות, זהו המגן הטוב ביותר מהחוץ. העשיר לא מוכרח ללכת שבי אחרי העולם, יש לו נחת.
לפעמים בחוסר מחשבה פועלים בדיוק ההפך, כשרוצים להגן על הילדים מייצרים להם בית סוהר – מרחב סגור, מה שמוביל לעניות הדעת ולסיכוי גדול יותר ליפול לרגלי המציאות בחוץ. כי העולם נהיה לא כמקום ללמוד ממנו אלא מקום שמשתלט על הנפש, כזה שאין לה יכולת לעמוד מולו, היא מוכרחה ללכת אחריו.
דווקא כשאנחנו עשירים בדעת, כשהעמדה הנפשית שלנו היא של אפשרויות שונות, של ריבוי אפשרויות, דווקא אז אני לא חייב ללכת אחרי כל הצעה, כי כל הצעה או מופע של העולם עומד בתוך קונטקסט של אפשרויות ומשכך אני יכול לבחור, לחשוב להחליט ללמוד מזה. אבל כשהנפש מכווננת שיש רק דבר אחד, אזי כל מה שמופיע בפניי הוא תמיד האפשרות היחידה שלי וכך אני מוכרח ללכת אחריה ולהיות שם.
איך עושים את זה?
נחזור למשנה: איזו עשיר השמח בחלקו, המשנה לא רק מצביעה על העשיר כדי לזהות אותו. היא ממש מדריכה איך ניצור בעצמנו את אותו עושר. השמח בחלקו הוא לא האדם שמסתפק במה שיש לו ולא שואף לעוד, זה לא מספיק.
רש"י במסכת שבת מבאר: השמח בחלקו – 'שיש לו נחת רוח בנכסיו בין רב בין מעט'.
כשאתה אוהב את מה שיש לך, כשאתה נהנה ממה שיש לך, פתאום אתה רואה שמה שיש לך אלו דברים חשובים וגדולים, דברים ששווה להתעסק איתם. ישנם אנשים שיש להם הרבה, שיש להם בתים גדולים, אבל הם עניים כי הם לא נהנים ממה שיש להם. כשאתה לא נהנה ממה שיש לך אתה לא מחשיב אותו ואתה בעצם עני.
גם אם דבר הוא ממש חסר, כמו צעצוע שבור של ילד, הוא חשוב עבורו. יכולה להיות לילדה בובה קטועת איברים אבל היא לא תסכים שיחליפו לה אותה בבובה חדשה כי היא אוהבת את מה שיש לה, היא נהנית ממנה. לפעמים יש לילדים אפי' אופני שימוש מיוחדים במשחקים דווקא בגלל שהם שבורים.
הגאון אומר ש"שמח בחלקו" נכון גם ברוחניות.
העניות שלנו היא שאנחנו לא ממשמשים במה שיש לנו ולא נהנים ממה שיש לנו: בתורה, בתפילה, בעבודה, בהתבוננות. לא השאיפות הגבוהות הן העניין – מה יש עוד לעשות, ללמוד ולהתקדם, אנחנו צריכים ליהנות ממה שיש לנו, למשמש בו, להשתעשע איתו. לפתע נגלה שיש לנו כל כך הרבה, שאנחנו יכולים ליהנות מהאוצרות שכבר נמצאים בתוכנו.
כמו בכסף – בגשמיות כך ברוחניות, אני לא לחוץ, כי אני יכול להשתמש בכסף שלי כדי למלא חסר, כדי להשיג צורך. כך גם ברוחניות, כשיש לי מטען, כשאני חש שיש לי, כשאני נהנה ממה שבאמתחתי, אני יכול להשתמש בו, אני עשיר.
דוגמא לכך: אדם עומד מול ארון הספרים בבין הזמנים, כשהוא מחוץ למסגרת לימודית וכשאין חומר לימודי שהוא צריך ללמוד. ופתאום אין לו מה לעשות, אין לו ספר לשלוף מהארון, השעמום מתחיל להכות בו. זו סיטואציה של עניות כי הרי יש בו כל כך הרבה, אבל הוא לא יודע ליהנות מזה ולהשתמש במה שבתוכו, זה מצב של עניות, כי הוא לא שרוי בריבוי אפשרויות, הוא צריך את הדבר האחד והיחיד שיגרום לו לעשות משהו, אין לו בעצם בחירה.
העשיר בדעת שורד את העולם בצורה מצוינת. הוא לא בהול בשום דבר ולא מוכרח שום דבר.
כשאתה עשיר אתה מתעסק עם דברים מהותיים.
וזו נקודה חשובה. כשאתה עשיר אתה מתעסק עם דברים מהותיים כי אתה מתעסק במה שיש לך, אתה מכיר יותר את מה שיש, מעמיק בו יותר.
לדוגמה, לצאת לטיול עם ילדים. כשהנפש בעניות, זו סתם טרחה ומאמץ וטירוף הדעת. אבל מתוך עשירות הנפש זו הזדמנות להכיר אותם יותר, להבין אותם יותר, ליצור קשר טוב וחזק, כי אתה מתעסק במה שיש לך.
כדי לעמוד על מה שיש לנו, אנחנו צריכים ממש לשבת ולערוך רשימה, לכתוב מה יש לנו – בתורה, בתפילה, בעבודה, בהתבוננות. חשוב להבין – כל אדם יש לו הנאה אחרת מדברים, אצל כל אחד נקודת החוויה וההנאה שלו שונה. זה ממש אתגר חשוב, למצוא את הנקודות הללו ולעמוד עליהן.
הבעיה שלנו היא שלעומת המשיכה של העולם, אנחנו מעמידים את החינוך על "מה צריך לעשות" במקום לפתח את העשירות הפנימית. לעשות כך זה כמו להציע לעשיר מה לעשות עם הכסף שלו. מי שיש לו, יודע מה לעשות, הוא לא צריך עצות והוראות. כך, ככל שהילדים שלנו יהיו עם עשירות פנימית יותר, הם ידעו מעצמם לעמוד בכבוד מול העולם שבחוץ.
אלו דברים שרואים בחוש, זו הצלת חיים ממש.
חשוב לזכור את הרמב"ם שאומר – 'בכל ציבור שיש בעולם, יש בתוכו אנשים עוברי עבירה', גם אנחנו שחיים במסגרת אחידה עם אותם אנשים, תמיד הרע נמצא בתוכנו, אין איך להימלט מזה ולא תועיל הסתגרות רק עם אנשים שדומים לנו.
לכן מה שצריך הוא לעבוד עם עצמנו ועם הילדים לפתח עשירות הדעת, עולם נפשי שיש בו אפשרויות, שיש בו רוחב. עשירות הדעת ועשירות נפשית היא לא פתיחות לעולם, היא לא השקפות זרות, זו עמדה נפשית שמוכנה ומסוגלת להבין שהיא לא משועבדת לצורה אחת.
