קשיות עורף – הצד הטוב והצד הרע בזה

מסעות וקשיות עורף

מסעות עם ישראל מעידים עליהם ומלמדים אותנו כי זהו יסוד בטבעם. כך הם עם ישראל, הולכים ונוסעים אל הבלתי ידוע, וכך עלינו להיות תמיד במוכנות ובלב פתוח לנסוע וללכת למקום אחר גם אם הוא בלתי ידוע.

אך ראוי שנבחן את הדברים לאור הכינוי שעם ישראל מכונה בו בפרשתנו – 'עם קשה עורף'. כינוי זה מספר על טבע של עקשנות ואחיזה במקום הידוע, הפוך מהציור שעולה ממסעותיהם כנענים לשינויים ומסוגלים לנוע מחניה לחניה.

נתבונן בקשיות עורף זו, מה טיבה.

פעמיים עם ישראל מכונה בכינוי זה. פעם לשלילה ופעם לחיוב. פעם אחת ה' מכנה אותם כך אחר מעשה העגל, ובעקבות כך אף אומר למשה כי ישלח איתם מלאך למלחמה עם יושבי הארץ. וכך לשון הפסוק: (שמות לג, ג) "אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ." כאן כמובן ניתן להסיק כי קשיות עורפם היא תכונה שלילית שבגינה לא ייתכן כי ה' יעלה בקרבם.

אך לאחר מכן, כשמשה מתחנן לסליחת הקב"ה, הוא מבקש: (לד, ט) "וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲ-דֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲ-דֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ". פה קשיות עורפם משמשת סיבה לכך שה' ילך בקרבם. באופן זה קשיות העורף משתמעת כדבר חיובי.

בקושי זה הבחין הרמב"ן, וכותב כך: "וטעם כי עם קשה עורף הוא כפשוטו שילך בקרבם בעבור שהם עם קשה עורף, כי אחר שנתרצה להם הקב"ה יהיה ה' טוב לקשי ערפם יותר ממלאך ומבקש להגדיל טובם יותר כי הם עמו ונחלתו". בדברים אלו עומד הרמב"ן על כך שבשעת הכעס אין ה' יכול לעלות בקרבם פן יכלה בהם, ועל כן מלאך היה צריך לעלות עמם. אך לאחר מכן, כשנתרצה להם ה', קשיות עורפם היא סיבה לכך שדווקא ה' יעלה בקרבם וכי הוא טוב להם יותר ממלאך, דווקא בשל קשיות עורפם. זו הסיבה שמשה מבקש שה' יעלה איתם.

וכך ממשיך הרמב"ן ומבאר: "וכאשר בשעת הכעס היה נוח להם שישלח לפניהם מלאך בעבור שהם עם קשה עורף, כמו שאמר (לעיל לג ג) "פן אכלך", כן בעת הרצון טוב להם בשכינה בעבור שהם עם קשי עורף שיותר יחונן וירחם על עבדיו"

מדברים אלו אנו למדים כי תכונה זו של 'קשה עורף' משתנה ממצב שהאדם אחוז בקדושה למצב בו הוא שרוי ברע. מידה זו משתנה ממעלה לחיסרון בהתאם למצבו של האדם.

ננסה להבין כיצד אותו תכונה משתנה בחדות מרע לטוב.

הרמב"ן בדבריו ממשיך ואומר: "והשם ענהו שיעשה כן שיכרות הברית ויעשה בו נפלאות כאשר ביקש "ונפלינו אני ועמך" (לעיל לג ח טז), ואמר: "נגד כל עמך". וראה כל העם אשר אתה בקרבו כי הגדולות והנוראות האלה עם משה יעשה אותם ובעבורו והעם יהיו בברית". בדברים אלו פותח הרמב"ן פתח להבנה ומשייך את הדבר לכריתת הברית עם עם ישראל, ובעקבות הברית, לעשיית פלאות לעם ישראל.

הרמב"ן מוסף ומבאר כי הניסים המובטחים אינם ניסים גדולים יותר מקריעת ים סוף שזהו דבר שלא ייתכן. אלא הניסים והנפלאות האמורים הם לא בצורה המוחשית אלא במופלא ובמעבר. וכך כותב: "ולא ייתכן לפרש שיבטיח לעשות עם ישראל עתה נפלאות אשר לא נבראו מקודם בכל הארץ ובכל הגויים, כי לא נעשו להם נפלאות גדולות אחרי זה יותר ממה שנעשה עמהם מתחלה במצרים ועל הים, אבל נבראו ונעשו עמהם מתחלה יותר גדולות. אלא שהעניין ירמוז אל שיכון השכינה בהם ועל היותו עם משה לכבוד ולתפארת בנעלם ובמופלא כאשר אמר (שם) ונפלינו וכמו שפירשתי (לעיל לג יד-טז ד"ה אבל) והקב"ה יראנו נפלאות מתורתו". המדרגה לה זוכים עם ישראל דווקא בשל היותם עם קשה עורף, נמצאת במקומות הנעלמים והנפלאים. במקומות שהם מעבר לעולם המוחשי והברור.

סיום דברי הרמב"ן כמובן יכול להתפרש כשייך לקבלה, אך ננסה לבאר את הדברים כפי שהם יכולים להתבאר בעולמנו.

'קשה עורף' כשהוא מופיע בצד הרע, הוא מבקש תוצאות מיידיות. אין לו מגוון דרכים כיצד להגיע אל היעד, אין לו גם דרך ותהליך, הוא מעוניין שהדבר יתקבל כאן ועכשיו. הרצון הוא לדבר מוחשי, באופן שלא תיתכן דרך ועבודה ברצונותיו. זוהי קשיות עורף במקום של תאווה, הרצון הוא למיידיות.

באופן זה האדם קשה העורף גם אינו מסוגל לשמוע את מסריו וקריאותיו של הקב"ה דרך מה שקורה ומתרחש בחייו. הוא מתמקד בתוצאה הנרצית, וכך אינו פנוי לשמוע קריאות ומסרים ללכת בדרך אחרת.

כך מפרש רש"י בפעם הראשונה בה מוזכר 'עם קשה עורף' (לב, ט): "קשה עורף – מחזירין קשי עורפם לנגד מוכיחיהם וממאנים לשמוע". אי היכולת לשמוע נגרמת מכך שאין להם דרכים שונות להגיע לדבר, אין הם פתוחים לקריאות שונות ולמעשים אחרים בחייהם. יש להם רק את מה שהם רצו, ואת הדרך שבה חשבו להגיע לכך.

בצד הקדושה לעומת זאת תמיד ישנן דרכים שונות, כמה צורות לעבודה. בקדושה הדבר 'נפלא' ולא מוחשי, כך ישנם דרכים שונות להגיע לקדושה. אפילו בקיום מצוות, בתפילה ובלימוד תורה ישנן מגוון דרכים לעשותם ולקיימם, בשונה מהיצר הרע שיש לו רק דרך אחת.

בקדושה ה'קשה עורף' מתבטא בהתעקשות להגיע לקדושה ולא משנה איך, אם לא מדרך זו – מדרך אחרת. דווקא בשל ההתעקשות על המטרה שהיא הקדושה, הדרך אליה מגוונת ונתונה לשינויים. משום שלא ייתכן שהקדושה תהיה תלויה דווקא בדרך אחת. זו קשיות עורף שמתמקדת בשורש ולכך היא שייכת לטוב.

באופן זה שהאדם מתעקש על היותו עובד ה', ולשם כך הוא מסוגל לשנות ולהחליף את הדרך לעיתים תדירות, האדם פתוח ומסוגל לשמוע את דבר ה' המכוון אותו דרך מאורעות חייו. הפוך מדברי רש"י על קשה עורף.

קשיות העורף הרעה יכולה להתקיים אצלנו מתוך מחשבה של עשיית הדבר הנכון. לפעמים קורים בחיינו דברים שונים שבאופן טבעי מכוונים אותנו למעשים מסוימים ולמחוזות שבהם אנו לא מורגלים. אך אנו, מתוך קשיות עורפנו, איננו מקשיבים לדברי ה', אנו מסרבים לקבל כי הקב"ה מסוגל לומר לנו דברים אלו, מראש אנו מגבילים את המרחב ואת הדברים הלא מקובלים שהקב"ה יכול לומר לנו ולכוון אותנו באמצעותם לכיוון אחר.

קשיות עורף, ככל שהיא בצד הקדושה, מתמקדת בשורש עבודת ה', וכך האדם מסוגל לשמוע דרך מאורעות חייו את הכוונת ה'. הוא מבין כי לקב"ה דרכים רבות לגרום לאדם להגיע לתכליתו, וכי לא דווקא כפי הצורה שבה חשב וחי. כך הקב"ה מכין לו את חייו.

גם קשיי פרנסה הם צורה שבה הקב"ה מדבר לאדם, בעקבות קשיי פרנסה האדם יכול להעתיק את עצמו ממקום למקום. ככל שהוא יהיה קשה עורף למטרה של עובד ה', כך הוא יהיה פתוח וקשוב להזדמנויות ולדרכים השונות שהקב"ה מזמן לפתחו. היכולת להשתנות תדיר תוך כדי שמירה על נקודת היות האדם עובד ה', זו היא מהותה של קשיות העורף בצד הטוב.

השראת השכינה היא דבר רחב, היא שייכת ל"נפלינו", למצב הלא ידוע. הליכה למסעות זו בדיוק תכונתו של אדם קשה עורף – עובד ה'.

באופן זה אותה תכונה של 'קשה עורף', משתנה בין מצב של היות האדם מקובע לדרך המסוימת ולתוצאה המיידית והמוחשית, לבין מצב בו האדם נוסע במסע ומשתנה עם הדרך, אך הוא קשה עורף לעשות הכל בתורה ובקדושה.

בדרך צחות אפשר לומר כי למלאך ישנה כידוע שליחות אחת, וכך במצב של קשיות עורף רעה שפירושה שישנה רק דרך אחת להגיע למטרה, מלאך צריך לעלות בקרבם, גם לו ישנה רק שליחות אחת. אך במצב של קשיות עורף, במצב של קדושה שם קיימות דרכים שונות ואופנים רבים, ראוי שילך איתם ה' ולא מלאך.

לאחר חטא העגל הדרך לזכות להשראת השכינה היא על ידי קשיות העורף הטובה. להיות פתוח לשינויים שהקב"ה שולח ומכווין, כשזה מתאפשר על ידי התעקשות ודבקות במטרה היסודית ביותר – היות האדם עובד ה'.

כל הדורות כולם היו קשיי עורף במובן הטוב של הדבר. הם עבדו את ה' בדרכים שונות, ואף השתנו בחדות לפי ההרפתקאות שה' זימן להם. אך בכל אופני קיומם הרבים מטרתם הייתה עבודת ה' וכך עשו.

אנו אומרים בתפילה – "כי גואל חזק אתה". נתבונן בדבר, האם אכן גאולתם של ישראל על ידי הקב"ה הייתה גאולה חזקה. הרי גאולת משה לא החזיקה לאורך זמן, כך גם אחר הכניסה לארץ במלכות שלמה המלך, ולאחר מכן עם חזקיהו. בכל פעם הגאולה הייתה זמנית ושוב התגלגלו ישראל להרפתקה חדשה. ואם כן מדוע מכונה הקב"ה גואל חזק? אך כדברינו, החוזק מתבטא דווקא בשל יכולתו להופיע בדרכים שונות. דווקא הופעת הגאולה פעם על ידי משה ופעם על ידי שלמה, פעם על ידי חזקיהו ופעם על ידי האריז"ל. בכל פעם בצורות שונות גואל ה' את עמו. זהו חוזקו – המטרה של הגאולה, ולא הדרך והצורה שבה היא מופיעה.

ההתעקשות על הדרך המסוימת גורמת לכך שה' לא משרה שכינתו בתוכנו. עלינו להתעקש על המטרה אך להיות פתוחים וגמישים בדרך אליה.

משום כך יסוד עם ישראל הוא במסעותיו, דווקא משום שהוא 'עם קשה עורף'.