גזירות היוונים הביאו את ישראל למסור נפשם על קיום מצוות ה', עד שנושעו וקבעו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל על הנס שנעשה להם בעקבות מסירות נפשם. מן הראוי לנו להתבונן מהי מסירות נפש, האם גם אנו יכולים למסור נפש, ומה מסירות זו תובעת מאיתנו?מובא בב"ח (או"ח סו"ס תר"ע) וז"ל, בחנוכה עיקר הגזירה הייתה על שהתרשלו בעבודה וע"כ הייתה הגזירה לבטל מהם העבודה וכו', וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם ה' וכו', תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה. מדבריו למדנו, כי תביעת מסירות נפש נמצאת בעיקר היכן שיש רפיון והתרשלות בעבודת ה'. היוונים בקשו לעקור את כלל ישראל וחיפשו היכן כלל ישראל נרפים כדי לגזור גזירות דווקא באותן נקודות חולשה, ותשובת ישראל לכך הייתה מסירות הנפש באותו מקום דווקא.לעיתים נדמה לנו כי ענינה של מסירות נפש הוא למסור את הנפש כולה, וכל עוד לא מסרנו עצמינו לגמרי אין זו מסירות נפש, אולם כבר מובא בנפה"ח (שער ב) כי מסירות נפש אינה צריכה להיות התמסרות של כל הנפש דווקא, אלא בכל נקודת עבודה שבה האדם מוסר את נפשו זו מסירות נפש.מהותה של מסירות נפש היא לזהות תנועה נפשית אישית שדוחפת אותנו לרפיון והתרשלות, ולמסור ולמנף אותה לעבודת ה'. כאשר אדם לוקח את אותו כח שדחף אותו לחיצונים ומוסרו לעבודת ה' הוא מוסר נפש.אכן, פעמים רבות אנו מקיימים את ציווי התורה על אף שהרצון שלנו היה חפץ אחרת, אך עדיין אין זה מסירות נפש, כי אם צייתנות בלבד, שבה לא מסרנו דבר מעצמנו אלא עשינו את המוטל עלינו. התביעה למסור נפש בעבודת ה' תובעת מאיתנו 'למסור' את אותה תנועה נפשית אישית שרוצה אחרת, לעבודתו יתברך, עד שאותה תנועה נהפכת להיות יותר גדולה מהאדם עצמו כי היא כבר שייכת לעולם של עבודת ה'.אין מהותה של מסירות נפש לכופף את דעתנו לחלוטין להעמיד סייגים ולנתק את דעתנו האישית בציות להוראות בלבד, אלא עיקרה הוא מסירת הרצון לצד הטוב במקום שיימסר לצד הרע. לשם כך יש צורך בהכרה עצמית. עלינו להשכיל ולהתבונן מהם נקודות החולשה האישיות שלנו, היכן הרצון שלנו דוחף החוצה על אף שאנו מבינים שיש צורך לפעול אחרת. תחילה עלינו לעבוד לוותר על אותו רצון ולאחר מכן אף למסור את אותו רצון לעבודת ה' העליונה מהחיים שלנו עצמם.בימינו נראה, כי ניתן להשיג הכל במסגרת תורנית כביכול, אולם כשנתבונן בדבר נבחין שעבודה שכזאת לוקה בחסר, שכן התביעה על ישראל למסור נפשם בעבודת ה', מכריחה אותנו לוותר על חלק מרצונותינו ולמוסרם ולמנפם לעבודת ה'.מסירות נפש תובעת כל אחד באופן פרטני ואישי למסור רצונותיו ותנועות נפשו לעבודת ה', ועל כן החינוך למסירות נפש חייב להיעשות בעבודה פרטית ואישית המותאמת לתנועות נפשו של העובד.
