הנטייה הפשוטה של האדם כשפוגש בקושי הוא למהר, ניתן לראות את זה לפעמים בלימוד התורה אם יש לנו מהלך בסוגיה ויש קושי מסוים אנחנו נוטים למהר שם ולמזער את זה, כך גם בעבודת ד' קושי מבקש עצימת עיניים וריצה, אנחנו נוטים לברוח מהקושי ולא לעצור להתבונן ולחשוב.
יש לדעת כלל גדול בחיים, בריחה ממשימה או קושי קובע שהוא עצמו יותר קטן מהבעיה, והעצה הנכונה הוא למצוא מהלך גם להישאר ואז עומדים בפניו שני אפשרויות יש לו מהלך לעזוב או להישאר ואז הוא בוחר בין שני צדדים הוא לא סתם רץ ובורח וללכת מהר בלי לחשוב.
צעד ראשון באחריות הוא ללכת לאט לאט ולא לרוץ, אדם שרץ בחיים אינו אחראי כי כך האדם נשען על מה שהוא מכיר ורגיל, ולא מוכן לראות שוני וקושי.