נושא בעול עם חברו – ציור זולתו
ועד ראשון
ראיית הסיפור שמאחורי העובדות שבחיי האדם האחר
לקראת ימי שלושת השבועות המשמשים ובאים נעסוק בנושא של נושא בעול עם חברו, שעליו אמר האלטר מקלם שהוא היסוד לכל עבודת ה'. ננסה לבנות בוועדים משהו שיאפשר לנו להשתייך למעלה גדולה זו של נושא בעול חברו.
נפתח בדבריו היסודיים של האלטר מקלם על ענין נושא בעול עם חברו, בתהילים נאמר (קד, כ) "תשת חושך ויהי לילה" ז"ל דורשים זאת (בבא מציעא פג, ב) "תשת חשך ויהי לילה – זה העולם הזה שדומה ללילה, בו תרמש כל חיתו יער – אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער." ומקשה האלטר, מה התועלת שיש בדימוי זה של הרשעים לחיות שביער, ומסביר לפי האמור בגמ' שאין חיה טורפת אלא אם כן נראה לה כבהמה. פירושו של דבר שלחיות אין ציור של מישהו אחר שאינו בהמה שאיננו אוכל, הן אינם מסוגלות לראות שזהו בן אדם, וכך מבאר האלטר את עניינים של הרשעים הדומים לחיות שביער, שהרשע הוא 'רחוק מציור זולתו'.
זהו בעצם היסוד של ענין נושא בעול עם חברו, שפירושו הוא שלאדם יהיה ציור של מישהו אחד. מה פירוש הדבר ציור של חברו? במילים יותר עכשוויות ניתן לומר, שרואים שלשני יש סיפור שלו, יש בחייו סיפור מסוים. האירועים בחייו אינם רק שרשת של עובדות, אלא הם סיפור. הוורט של סיפור הוא שישנם עובדות ופרטים שונים המופיעים לנגד עיננו, ומאחוריהם מסתתר הנושא המאגד אותם לכלל תוכן משמעותי. הנושא הזה הוא הסיפור שבעצם מורכב מן הפרטים. הפרטים לכשעצמם אינם מעניינים, הם חשובים לעריכת אנצקלופדיה, אך אינם יוצרים סיפור. זה פירוש דבריו של האלטר 'ציור של חברו', ההכרה כי בחייו של השני אין רק עובדות או פרטים, אלא הם מתאגדים לכלל סיפור שלם. הצורה בה ניתן לשאת בעול עם הזולת היא מתוך הכרת הציור היינו הסיפור של האדם האחר.
בעידן שלנו זהו ענין קשה, האווירה בעולם כולו אינה כך, העולם רחוק מזה, הוא אינו רואה שלשני יש סיפור, קשה להתבונן בכך מפני שהתבוננות זו היא כנגד טבעו של האדם. [ניתן לראות זאת במאורעות האיומים שמתרחשים כמעט מידי שבוע באמריקה, שם מידי פעם קם אדם והולך ויורה למוות באנשים אחרים כיד ה' הטובה עליו ללא כל סיבה. אנשים חושבים שהבעיה היא המתירנות בנשיאות נשק, אך לא זו הבעיה, תופעה זו נובעת מכך שאנשים לא רואים שלאחרים יש סיפור. כפי שאנו מוצאים שלחייל בצבא אסור לחשוב על הלוחמים בו כבני אדם שיש להם סיפור, שמכוח יריותיו הוא יוצר יתומים ואלמנות, כי אם יחשוב על כך לא יוכל לעשות את הדבר הנורא הזה. כך גם העולם כיום איננו רואה את הסיפור שיש בחייו של הזולת. רואים בו מטרה לחץ לא סיפור של בן אדם חי בעל משמעות.]
על דבר זה צריך לעבוד, על כך שנכיר בסיפורו של מישהו אחר, שיש לשני סיפור ולא רק עובדות, שהוא בן אדם שיש לו סיפור משלו.
את ענין זה ניתן לראות במעשה הידוע על הבית הלוי, שיש מייחסים לדבריו גאונות, אך לא כן הוא, זאת היא מידת נושא בעול המתגלה בסיפור. הסיפור על כך שבא אליו אדם ושאלו האם ניתן לצאת ידי כוסות ארבע כוסות בליל הסדר בכוסות של חלב, והבין הבית הלוי שאם הוא שותה חלב בליל הסדר הרי שגם אין לו בשר, ונתן לו כסף לבשר וליין. מעולם לא הבנתי מדוע יש שרואים בכך גאונות, זאת פשוט ראיה של נושא בעול, ראיה שיש לאותו שואל סיפור, מהו הסיפור, אדם רוצה לשתות בליל הסדר ארבע כוסות של חלב, אזי כוס ראשונה זה אפשרי, גם בכוס השני זה אפשרי, אך בכוס השלישית לא יתכן, כי הרי הוא אכל זה עתה בשולחן עורך בשר, אם כן כנראה שאין לאותו אדם בשר. זאת הבנה פשוטה, גם מי שאינו יודע לקרוא תוס' יכול לחשוב עליה אם הוא מבין שלשני יש סיפור. אמנם אנו איננו חושבים על הסיפור של השני, אנו חושבים על העובדות, וההכרה בעובדות איננה נשיאה בעול עם הזולת, בכדי לישא בעול חברו יש לחשוב על הסיפור של השני. זהו הרקע לקיום חובת נושא בעול עם חברו. אנו חלשים בזה, איננו רואים סיפורים, לא רואים שיש לפנינו נושא, והנושא מורכב מפרטים, אנחנו לא רואים זאת. אנו רואים או פרטים גדולים ונבלעים בתוכם, או נושא מופשט כמו מוחזקות או המוציא מחברו עליו הראיה, שהם נושאים מוגדרים לא סיפור. הסיפור הוא הרכבה של שני הדברים, של הנושא והפרטים יחד.
עלינו להתרגל לראיה זו של התפיסה כסיפור הנוצר מן הפרטים והנושא יחד. זהו דבר חשוב, מפני שהאדם נמצא בתוך סיפור, בתוך נושא, לא בתוך פרטים, בפרטים אין בני אדם, הם עובדות יבשות, האדם נמצא בתוך הנושא, החיים מתרחשים כסיפור, שם נמצא האדם. וכאן ישנה בעיה גדולה, אנו לא רוצים לשאת בעול עם החבר.
אנו עוסקים כעת בשלב לפני העזרה עצמה שהיא באה מאוחר יותר, בהצבת האילוסטרציה, מה קורה עם עובדות שלא נותנות לראות סיפור. אך לפעמים ישנם עובדות חזקות מאוד המעוררות תגובה רגשית חזקה, עובדות טראגיות וכדומה, עובדות שאנשים לא יודעים מה לעשות עימם. במצב זה האדם כבר איננו חווה סיפור, הוא רק רואה דבר טראגי שקרה לו, שתופס את כל חייו, הסיפור נגמר והעובדה תופסת את כל האופק. דברינו כאן אינם עוסקים במצב כזה, אך נדבר על כך בכדי לראות עד היכן מקומה של עבודת הנושא בעול עם חברו, עבודה זו של הראיה כי יש כאן סיפור, יש נושא בנוסף על הפרטים, הפרטים יהיו אשר יהיו, אך יש כאן סיפור וכך אנו פוגשים את הבן אדם.
פעמים רבות אנשים באים לעזרה באירועים שעוברים עליהם, כשבעצם הם מחפשים שמישהו אחר יראה להם את הסיפור שמאחוריהם. מהו הסיפור. כי העובדה עצמה גדולה עליהם. שם עבודת הנושא בעול עם חברו, האפשרות לעזור באמת לשני, היא באופן זה שהאדם יכול להיבלע בעובדות וצריך להוציא אותו משם, בכדי שיהיה בן אדם שחי את הסיפור שלו ולא שוקע בעובדה. כל מי שהיה לו דבר קשה בחייו הוא מכיר בזה שיש לפעמים דברים שבולעים אותו, הוא לא יודע מה הבורא עולם רוצה ממנו, כאן נקודת העבודה שלי היא לעזור לו לצאת מהעובדה הפרטית לראות שיש פה סיפור שאפשר לחיות איתו. שיש תוכן מקשר בין העובדות ועושה מהם סיפור שלם. כשאנשים באים אלי הם רוצים לדעת מה בורא עולם רוצה מהם בדברים הנוראים העוברים עליהם, כביכול הם שואלים אולי תוכל להמציא לי סיפור, עובדות יש לנו מספיק. הם זקוקים לסיפור כדי שהדברים יהפכו להיות הגיוניים שיהיה בהם מהלך. אך זו עבודה קשה יותר, הדבר הראשון בעבודת נושא בעול הוא שאנו בכלל נמצאים עם הבן אדם, מכירים שיש לו סיפור.
אנחנו לא רגילים בזה, חושבים שמכירים את הסיפורים של האנשים, אמנם אלו רק הסיפורים של האנשים שאנו מרגישים קרובים אליהם. [למשל, כשאני רואה יהודי חרדי לפי צורת לבושו, כביכול אני כבר יודע כיצד חייו נראים, כיצד נראת השבת, תפילת שחרית, תפילת מנחה, סדר א'. איך נראה בין הזמנים, השאלה היחידה שנותרת היא רק באיזה שבוע תיסע לנופש אך בוודאי שתיסע כמו כולם. אנו חשים כיודעים את הסיפור של השני. אך אם יבוא אדם עם חולצה בצבע שונה שאיננו מכירים את חייו, אנו נחסמים כבר לא רואים סיפור, לא מכירים שום דבר ולא יודעים כיצד לשפוט. מכך ניתן ללמוד, כי בעצם איננו מעוניינים בסיפורו של הזולת, בסיפור של מישהו אחר, רק בסיפור שלנו והדומים לנו].
ובעצם כל אזור הסיפור קשה לנו, איננו רואים סיפורים, שיש נושא ופרטים, לא אצל אנשים, ויתכן שאף לא בלימוד. גם בלימוד חסר לנו כוח הציור, כוח הסיפור. משום כך איננו יכולים ללמוד חומש או תנ"ך כראוי. כשאני אומר שיש ללמוד תנ"ך, ישנם כאלו שמגיבים כי יש בכך סיכון, כי אתה מתחיל לצייר את הפרטים את הגודל, את הזקן, את הדמויות הנשגבות שבתנ"ך. אולם זהו אינו הנושא, איני מנסה לצייר עובדות איזה זקן היה לאברהם אבינו, הנושא אצל אברהם הוא החסד, אצל דוד המלך הנושא הוא להמליך מלך, אצל שאול הנושא הוא הצדיק. יש נושא בנביאים שהוא כלל ישראל. אולם כשאני אומר שיש ללמוד את התנ"ך עם הסיפור, יגיבו כי אני נכנס בכך לאיזור מסוכן, ללמוד את התנ"ך עם כל כאבי הבטן האישיים. לא כן הוא, כוונתי שיש ללמוד תנ"ך כמו שלמדן לומד תנ"ך, למדן רואה נושא ופרטים, הוא לא רואה רק את הפרטים או רק את הנושא. כך כוונתי שאני אומר שיש ללמוד את החומש עם סיפור. אין הכוונה לנידונים מסוג מה משקל מיטתו של עוג מלך הבשן שבתורה מפורש רק אורכה תשע אמות באמת איש (דברים ג, יא) זה איננו הסיפור, זאת עובדה שאינה מוזכרת בחז"ל ולכן היא אינה מעניינת אותנו. עניינו הוא מה הנושא של עוג מלך הבשן, ומה פרטיו של אותו נושא, זה נקרא סיפור. איננו מורגלים בכך.
בהפטרת היום השני של ראש השנה, קוראים "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" (ירמיהו לא, יד) ואני ממש מתפעל שאנשים אינם בוכים. זהו משום שאינם רואים את הסיפור. הסיפור הוא שאצל הבורא עולם, שעוז וחדווה במקומו, הכל סימפוניה אחת גדולה של הכלים הכי טובים, המלאכים מנגנים שירה מושלמת, ומתוך כך צץ קול אחר. הדבר דומה למנצח על סימפוניה מעולה, ופתאום עולה קול שאיננו מתאים, קול כל כך יפה, אבל לא משתלב בהרמוניה של שאר הקולות. ואז אומרים רגע משהו קורה, שקט, ופתאום בצד רואים את רחל אימנו והיא בוכה, בוכה על בניה. זהו הסיפור. לא הוספתי שום דבר, רק צריך לראות את הנושא לראות את הסיפור, לא לראות רק עובדה של קול ברמה נשמע.
כך בהפטרת שבעה דנחמתא, שם כתוב "פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי, ואדרכם באפי וארמסם בחמתי, ויז נצחם על בגדי" (ישעיהו סג, ג). יש שדורשים בזה את המילים, 'בגדי' 'נצח' יש בזה עומק, אך אינם רואים את הדבר הפשוט, כי יש פה גת ובתוכה נמצא נשיא ארצות הברית וכל האמריקאים והאירופאים בפנים, והבורא עולם לוקח את הרגל שלו, ודורך אותם בגת, ואז הוא שואל למה אף אחד אינו עוזר לי. ישנם שלא רואים זאת, דורשים את המילים בלבד, רואים עובדות תורניות, לא רואים סיפור.
וכך שלא רגילים בלימוד באופן זה של סיפור, לא בנביא ולא בחומש, חסר הרקע של נושא בעול עם חברו. כי במידת נושא בעול פוגשים את האדם כנושא של הפרטים, שם נמצא האדם, אם הוא נבלע בפרטים הוא מאבד את האדם שלו וצריך לעזור לו. [כפי שהסברנו שבאופן זה ענין הנושא בעול הוא לבנות לשני את הסיפור שבתוך העובדות שלו].
דוגמא נוספת לכך, במאורע שקרה לי. זהו בעצם דבר משמח, יש לי ארבעה בנות לאחר מכן ארבע בנים ולאחר מכן שני בנות. לאחר שחיתנתי את שני בנותי הגדולות, וכשבוע לפני חתונת ביתי השלישית, התארסה ביתי הרביעית, כך נוצר מצב שמבית ברוך ילדים באחת הפך ביתי להיות בית של שתי בנות. אולם איש לא שם לכך לב, קיבלתי רק איחולי מזל טוב, למרות שידעו כיצד משפחתי בנויה. אף אחד לא חשב על הסיפור שאירע לי.
הרקע למידת נושא בעול עם חברו, היא ראית העובדות יחד עם הנושא, ראיית הסיפור, כך רואים את הבן אדם שבתוך העובדות. איננו רגילים בזה, אנחנו צריכים ללמוד את זה, לראות כך את הדברים. כך עם המתגוררים עימנו באותו הבית, עם הילדים. צריך ללמוד שיש נושא מאחורי העובדות ושם נמצא האדם.
כך ניתן להתחיל את עבודת נושא בעול עם חברו, לפגוש את האדם ולא רק את העובדות. זו עבודה גדולה, הדבר יכול להסתעף לכל מיני מציאויות קשות יותר, שם צריך לעבוד חזק למצוא מה הנושא, [כפי שאמרנו יתכן שהעובדה בולעת, ושם עבודת הנושא בעול לתת עזרה ממשית לזולת, על ידי שאחזיר לו את הסיפור שלו].
אלו הם דברי האלטר מקלם, היסוד של נושא בעול חברו הוא לחיות את הציור של השני, כמו שהסברנו במילים עכשוויות היינו לחיות את הסיפור של השני. זאת עבודה ומעלה גדולה. בועד הבא נראה מה אפשר לעשות עם זה להמשיך הלאה, לעבוד על נושא בעול עם חברו ולהשתייך למידה זו.
