"בדרך כלל אומרים בכאלו מקרים: 'דודי ירד ללקוט שושנים', אבל כאן הוא לקח עץ שלם"
את הדברים האלו אומר לי מורי וחמי, הגאון ר' ראובן לויכטר שליט"א על פטירתו הפתאומית של ידידו הקרוב, ראש ישיבת טשערנוביל, הגאון ר' יונה רכניצר – מתלמידי החכמים הבולטים שהעמידה חסידות בעלזא.
הגר"י רכניצר היה אחד מאותם תלמידי חכמים מופלגים שמרבית האנשים יכלו מן הסתם להכיר רק צד אחד שלהם. הוא היה חסיד בעלזא שצמח בישיבות ליטאיות; אלו שמכירים אותו מתארים אותו כתלמיד חכם שהיה למדן מופלג ועמקן לא פחות ממה שהיה יהודי ישר ופשוט. פטירתו הפתאומית הכתה בהלם אל תלמידיו ומכריו; ראש הישיבה נכנס לחדרו ביום חמישי האחרון בשעת צהריים לשם מנוחה, נעל את הדלת ("דבר חריג, שבדרך כלל לא היה עושה", מציינים תלמידיו) ולאחר זמן מה השיב את נשמתו לבוראו בשנתו. הוא תכנן לשוב באותו הערב על מנת להשתתף בשמחת האירוסין של נכדתו, אך הקב"ה רצה אחרת.
קרוביו ומכריו עדיי מתקשים לעכל את הפטירה המקומית; עם חמי שליט"א היה לו חברותא קבועה מידי יום שישי. השבוע, במקום ללמוד בצוותא, הוא הלך להר המנוחות על מנת להספיד את ידיד נפשו הקרוב.
הגאון ר' יונה רכניצר נולד בירושלים בי"ז אב שנת תשי"ג לאביו, רבי שמעון יצחק רכניצר זצ"ל, מחשובי המחנכים בחסידות בעלזא, תלמידו של מהרי"ץ דוישינסקיא זצ"ל וחסיד קרוב לאדמו"ר מהר"א מבעלזא זצ"ל. ר' שמעון יצחק השאיר אחריו שורה של בנים תלמידי חכמים: הגאון ר' יונה זצ"ל, ויבלחט"א הגאון ר' מאיר דב רכניצר הוא ראש ישיבת בעלזא "אהל יהושע" בחיפה ורב הקהילה העיר. אח נוסף הוא הגאון ר' יוסף צבי, דמו"ץ בבית הכנסת "בית פנחס" דבעלזא באשדוד ור"מ בישיבה של החסידות בבני ברק. חתנו הוא הגאון רבי שמלה גרוס, דיין ראשי לחסידי בעלזא בניו יורק.
עם זאת, ר' שמעון יצחק מעולם לא החזיק טיבותא לנפשיה.
"אני זוכר שפגשתי אותו לאחר שנולד נכדו הראשון של ר' יונה", מספר הגר"ר לויכטר. "שאלתי אותו איך הוא רואה את החוויה של לזכות ולגדל דור רביעי; הוא שתק מעט ואז ענה: 'הקב"ה שלח אותנו לגדל את הילדים שלנו ולחנך אותם, ואז נתן לנו הזדמנות לחנך גם את הנכדים. כעת הוא מעניק הזדמנות נוספת, אולי אפשר לעשות עוד משהו".
יהודי לא נוקם
אמו ע"ה הייתה ניצולת שואה. סיפרו עליה שמעט לאחר שחרורם על ידי כוחות בעלות הברית ראתה את מפקד המחנה שלהם לשעבר, כעת במדי אסיר נאלץ לבצע עבודות שנכפו עליו על ידי שוביו. היא חלפה על פניו והפטירה: "עכשיו גם אתה סוף-סוף עובד", אבל מיד לאחר מכן התחרטה. כל ימיה הצטערה על אותו משפט שיצא מבין שפתיה. יהודי, היא אמרה, לא נוקם. אנחנו לא צריכים לרדת לרמה שלהם.
עם החינוך הזה גדל ר' יונה. לאחר שלמד בתלמוד תורה ובישיבה הקטנה של חסידות בעלזא בחר אביו, ילד פרוינקירכן שבאוסטריה, לשלוח אותו דווקא לישיבת לוצרן הליטאית. ר' יונה שקע בישיבה בלימוד התורה בהתמדה, שם שהה שנתיים תמימות מבלי לשוב לביתו. בזמן לימודיו שם התקרב מאוד לראש הישיבה, הגאון רבי יצחק דוב קופלמן זצ"ל, מאחרוני תלמידיו של הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל.
ר' יונה הצעיר נעשה לאחד מבכירי תלמידיו של הרב קופלמן. "הרב קופלמן מאוד סמך עליו", מספר הגר"ר לויכטר שליט"א, בעצמו יליד לוצרן; אבל דרכו בעולם הישיבות הליטאי לא תמה שם. הוא המשיך לישיבת פונביז'. לאחר נישואיו לאשתו מרת שרה שתחי', בתו של הרה"ג ר' שמואל אונגר זצ"ל, עבר לתקופה קצרה לארה"ב. הוא התעכב שם עקב המצב הביטחוני בארץ באותם הימים, ולאחר מכן שב ולמד בישיבת מיר אצל הגאון רבי נחום פרצוביץ' זצ"ל. גם שם, זכה רבי יונה לקרבה מיוחדת מראש הישיבה והתקשר אליו מאוד.
בתקופה מסויימת התווספה דמות נוספת של גדול ישראל לחייו של ר' יונה: הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, ראש ישיבת חיים ברלין ובעל "פחד יצחק". ר' יונה התקרב אליו ונעשה לאחד מתלמידיו הקרובים. לאחר פטירתו הוא המשיך לשמוע מאמרים אצל חתנו, ראש ישיבת פחד יצחק הגאון ר' יונתן דיויד שליט"א. הוא נמנה עם תלמידיו הקרובים ביותר, ביחד עם המשגיח של ישיבת חברון הגאון ר' חיים יצחק קפלן והגאון ר' ראובן לויכטר. לר' יונה הייתה קביעות ארוכת שנים של לימוד משותף עם הגר"י דיויד שליט"א, והוא אף שימש כ"חוזר" על המאמרים שנשא בישיבה. בהזדמנות אחרת סיפר לי הגר"ר לויכטר שלג"ר יונתן הייתה דרך לימוד מיוחדת עם תלמידו החסיד, והוא היה לומד אתו באופן קבוע את ספרו של "בעל התניא".
ההערכה הגדולה שרכשו לו רבותיו לא נעצרה בפתחם. כאשר האדמו"ר מגור זצ"ל ביקש לפתוח כולל מיוחד לבני עלייה מתוך אברכי החסידות, הוא בחר דווקא בר' יונה – חסיד בעלזא – שיעמוד בראש הכולל.
"ר' יונה היה למדן אמיתי" מספר הגר"ר לויכטר שליט"א; "הוא היה תלמיד חכם מופלג ומחנך גדול בלימוד. הוא ידע להקשיב ולהעריך גם אנשים שהגיעו מבתי מדרש שונים. הייתה לו יכולת מיוחדת לראות את הדברים בצורה ישרה, מבלי להתבלבל מכל הנתונים. כאשר למדתי אתו ביחד, הייתה לו היכולת המיוחדת לחשוב על הדברים כל פעם מחדש ולומר אותם בצורה פשוטה. הישרות והפשטות האלו אפשרו לו להיות, בנוסף, גם אדם מאוד צנוע".
יהודי אמיתי
כאשר מבקשים מהגר"ר לויכטר שליט"א לאפיין מידה אחת מיוחדת בחייו של ידידו הגדול, נראה שהוא לא מתקשה למצוא.
"ר' יונה היה, מעל הכל, אדם מאוד יהודי. הייתה לא היכולת להסתכל על המציאות בצורה ישרה ששקפה עומק יהודי מיוחד".
הוא מבקש להרחיב קצת בנושא:
"יהודי רואה את העולם אחרת. לאחר מתן תורה עם ישראל הצטווה שוב על שלושת האיסורים החמורים בתורה – גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, אבל בצורה אחרת. באיסור "לא תעלה במעלות על מזבחי" מונח האיסור של גילוי עריות. האיסור של עבודה זרה מופיע באיסור למנות דיין שאינו הגון: "לא תטע לך אשרה כל עץ, אצל מזבח ה' אלוקיך אשר תעשה לך" – חז"ל (סנהדרין, דף ז ע"ב) לומדים ש"כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה בישראל"; ואילו האיסור של שפיכות דמים טמון באיסור "ולא תניף עליו גרזן" – האיסור לבנות את המזבח מכלי ברזל.
"כל אדם מבין את חומר האיסור של שלשת העברות הללו. אבל יהודי יכול לראות גם את שהאיסורים האלו קיימים גם במקומות אחרים, כמו באיסור לעלות במעלות על המזבח או למנות דיין שאינו הגון. הוא מקבל מבט אחר, ישר, על המציאות כולה. זאת הייתה נקודה שר' יונה מאוד התייחד בה. הוא היה למדן אמיתי, כזה שלא נתן לשום דבר לבלבל אותו. הוא לא חיפש תחכום, אלא פשטות וישרות. והוא היה מאוד מיוחד בזה".
רק לא מזמן שמעתי מחמי סיפור שביטא בעיניו את המבט היהודי המיוחד שהיה לר' יונה על המציאות; זה היה כאשר הם דברו על היחס הראוי לאבות וסבים שלא זכו להיות שומרי תורה ומצוות.
"אתה יודע, ר' ראובן – התורה והמצוות שאנחנו עושים הם דברים גדולים מאוד. אבל השייכות שלנו לאברהם יצחק ויעקב הם רק דרך האבות שלנו, ולא משנה מי הם היו".
"זאת אמירה שמשקפת מבט של יהודי אמיתי", הוא סיכם.
ר' יונה זצ"ל השאיר אחריו בנים תלמידי חכמים, ביניהם הגאון רבי שלמה, ר"מ בקהילת בעלזא בגבעת זאב; הגאון רבי אהרן, ראש כולל בעלזא בחיפה; הרב מאיר דב, ר"מ במוסדות בעלזא בלונדון; הרב משה יעקב, ר"מ בישיבת בעלז בביתר עילית. בנותיו נישאו לגאון רבי אליקים שטארק, ר"מ בישיבת מיר במסגרת החסידית, והגאון רבי בן ציון פנט, ר"מ בישיבת בעלז בבית שמש.
פורסם במקור – קולמוס, משפחה