פרשת מטות מסעי – יראת שמים
כי לא מלאו אחרי: ארי לא אשלימו בתר דחלתי. כי מלאו אחרי ה' : ארי אשלימו בתר דחלתא דה'. כי תשובן מאחריו:
ארי תתובון מבתר דחלתיה. (תרגום אונקלוס במדבר לב יא- טו).
מה התורה דורשת מאיתנו 'להיות' או 'לעבוד'?
מי דת היראה מתוארת בפרשתנו כהליכה ' אחר ה' ' .
אחור מבטא חוסר יחס , לעומת 'פנים' המבטא יחס כמו הליכה ' לפני ה' '. ועלינו להתבונן מהי אותה יראה הנקראת הליכה 'אחר ה' ' הבאה דווקא מתוך חוסר יחס ?
חוסר יחס זו הוראה מגבוה ש יש לציית לה בכל מחיר, ואינה משאירה אפשרות של סירוב או שינוי אף לא מזערי באופי ההוראה, וכפי הנראה ישנה בחינה של יראת שמים הנושאת אופי של הוראה מתוך חוסר יחס, כלומר אפס סובלנות לדבר עבירה, הדורשת מהאדם להימנע ולעצור באופן מוחלט את ההנהגות והדרכים הרעות שלו.
במבט שטחי נדמה כי יראת שמים מעין זו היא דרישה של צייתנות, שכן היא שוללת תהליך של עבודה, ומרוכזת בתביעה לתקניות.
ויש אף שהסמיכו תפיסה זו לדברי הרמב"ן שכתב, כי יראת שמים כוחה באיסורי לא תעשה, ומפרשים דבריו, שיראת שמים פועלת בעיקר ברובד של 'הימנעות' , כלומר, בלא מהלך ועבודה אישית שלא להיכשל בדבר עבירה, אלא קובעת הפסקה ועצירה של הפעולה האסורה.
תפיסה זו בטעות יסודה, ונובעת מהרגילות לדבר בשפה של תוצאות ויעדים, שמחמתה חוסר סובלנות לדבר עבירה מעמידה אותנו מול דרישה 'להיות' בתוצאה מסוימת, וכגון להיות אדם שאינו מבטל תורה או אדם שאינו מדבר לשון הרע וכדו' , ומכוחה נשלל מאיתנו האפשרות לתהליך איטי והדרגתי.
אולם נראה כי חוסר סובלנות לדבר עבירה מכריחה אותנו 'לעבוד' ולא 'להיות'.
היא אינה עוסקת כלל בתוצאות אלא רק בשלילה מוחלטת של ההנהגות הרעות, ומעמידה או תנו בעמדה של הכרח 'לעבוד', וכאשר אנחנו מוכרחים 'לעבוד' הרי שנהיה מוכרחים לחשוב על דרכים יצירתיות ואישיות כדי להישאר במצב של עבודה והתעסקות עם החטא, וכך יראת שמים לא רק שאינה שוללת את תהליך העבודה, אלא היא זאת שיוצרת אותו ומכריחה למצא לנו דרכי 'עבודה' אישיים.
נוכל ללמוד זאת מדברי הכתוב (משלי ב, ד) "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'", הרי לנו שהציור מהעולם ליראת שמים הוא חיפוש ובקשת הכסף.
מרדף מוצלח אחר כסף כרוך בחוסר מוכנות לספוג הפסד כספי כלשהו, זה לא מבטיח שאכן לעולם לא יהיה הפסד, אבל זה מבטיח שהאדם הרודף אחרי העושר יחדש פתרונות יצירתיים כדי להימנע מהפסד כסף – כולל פתרונות שאחרים לא בהכרח חשבו עליהם.
כך גם יראת שמים היא לא מקור לצייתנות ותקניות, אלא מקור לעבודה ו יצירתיות, היא מאלצת אותנו להיות יצירתיים, הימנעות מאיסור לשון הרע לדוגמא, אינה כרוכה רק בהחלטה להפסיק לדבר בגנות האחר, אלא יש למצוא דרך ומהלך אישי שימנע מאיתנו מל דבר לשון הרע, אם זה על ידי הסתכלות חיובית, או בנשיאה בעול עם נשוא הדיבור, להיות מחובר אתו וכדו'. ודרכים אלו נוכל לאתר רק כאשר נעמוד מול ההכרח להיות בתנועה של 'עבודה' והתעסקות עם תיקון חטא הלשון.