פרשת ויקרא – התקרבות הנפש
והזה מן הדם שבע פעמים לפני ד' את פני פרכת
הקודש כנגד מקום קדושתה מכוון כנגד בין הבדים
(רש" ויקרא ד ו)
כיצד נבדיל בין תיקון המידות להעצמה אישית?
הקרבת קרבן היא עבודת התקרבות וכלשונו של הרמב"ן "וכל קרבן לשון קריבה ואחדות". ועלינו להבין איזו יחס וקרבה אנו משיגים בכך שאנו מכלים דבר מהעולם?
אחת מעבודות הקרבן היא זריקת הדם – כל קרבן אל מקומו הראוי, עולה או שלמים על קיר המזבח, חטאת פרטית על ארבע קרנות המזבח, חטאת הציבור אל פני פרכת הקדש. פעולה זו מגלה כי יש לדם הקרבן 'מקום' בקודש וכלשונו של רש"י "את פני פרכת הקדש – כנגד 'מקום קדושתה' מכוון כנגד בין הבדים".
ומתברר, כי תכלית הקרבת הקרבן איננה לכלות ולהשחית את הנפש, אלא לבודד אותה מהבהמיות, לכוון ולקרב אל הקודש פנימה.
ובזריקת הדם לוקחים את תמצית החיים הבהמי, מקרבים ומכוונים אל מקומם הראוי בצד הקדושה.
הורגלנו להתייחס לחטא כ'פעולה' אסורה, כאשר לאמיתו של דבר המעשה הוא רק תוצאה של כוח נפש מושחת שיש בנו הממריץ אותנו לעבירה.
וכלשון המקרא 'נפש כי תחטא'.
וכגון, אדם המשקר את עצמו ואת סביבתו אינו עוסק רק בעשיית מעשים לא ראויים, אלא הוא כבול תחת כוח נפש מושחת של גאוותנות ורצון למציאת חן.
את כוחות הנפש אסור לכלות או להרוס, אלא צריך לשנות אותם.
יש לאתר ולזהות את 'נפש' החטא ולכוון אותה למקום הראוי בעולם הקדושה.
אדם שיפוטי וקפדן כלפי אחרים למשל, צריך לזהות את תכונת מדת הדין שיש בו ולהפנות אותה לדרישה עצמית של סטנדרטים גבוהים יותר בעבודת ה'.
אדם שהוא מרדן בטבעו צריך לזהות את הצורך הנפשי לעצמאות שיש בו ולכוונו אל יצירתיות בתורה.
כוחות הנפש הם דם החיים של העבירה ויש לחיים האלו מקום של 'צמיחה' בקודש.
התקרבות הנפש אל הקודש אינה רק התעוררות רגעית של הרגשת קרבת אלוקים, אלא היא השבת הנפש למקומה המתאים ל'הצמחת' חיים של עשייה קדושה.
אדם צנוע שאינו מחפש להתבלט, כוחות נפשו מונחים במקומם הראוי 'קרוב ומאוחד' עם הקדושה, והוא יכול לינוק חיים של צמיחה בעבודת ד' על ידי קבלת תוכחה ולימוד מאחרים.
ולעומת זה כוחות נפש שאינם במקומם המתאים 'מנותקים' הם מקדושה ומצמיחים מעשים לא ראויים.
ולמדנו כי תשובה ותיקון הנפש אינם תהליך מעשי או טיפול נפשי הנעשה בין האדם לעצמו, אלא זהו תהליך של התקרבות של הנפש אל מקומה הקדוש, ועל האדם להכיר שהוא אינו עוסק רק בבניית אדם טוב ומוסרי שלא משקר ולא מורד, אלא בבניית אדם מתוקן שכוחות נפשו מתאימים להצמחת עשייה קדושה.