פרשת יתרו – התחלה בעבודה
ועתה אם שמע תשמעו בקולי אם עתה תקבלו
עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל ההתחלות
קשות. (רש"י יט ה)
האם צורת ההתמודדות עם קושי, היא התקווה שהעתיד יהיה טוב יותר?
התפיסה הפשוטה של דברי חז"ל 'כל ההתחלות קשות', מתפרשות לנו כמילים של חיזוק ועידוד, וזריקת מוטיבציה להמשך הדרך, כביכול אמרו, אכן ההתחלה קשה, אך אל ייאוש בהמשך יהיה טוב יותר…
אלא שעל תפיסה זו יש לתמוה האם אכן הכניסה שלנו לעולם של עבודת ד' והתמודדות עם קושי מותנית בכך שלבסוף יהיה יותר טוב?
ובכלל, כשהקושי כל כך מרתיע ומרחיק מהתמודדות, איך תעזור האמונה וההבטחה שבהמשך יהיה לנו יותר טוב, הלא הקושי בתחילת הדרך נשאר אותו קושי?
אמנם בהתבוננות מעמיקה יותר נראה כי חז"ל מתארים לנו מהי צורת העבודה, ומלמדים אותנו שכל התקדמות ושינוי שלנו בעבודת ה', מחייבים התחלה, ורק אחריה יכול משהו להתפתח.
ומעתה עלינו להבין מהי 'התחלה'?
אנו רגילים לחפש עבודת ה' ש'מתאימה' לנו, שנרגיש בה 'חיבור' מיידי ושייכות, ואוהבים לעבוד על התחלות שכבר טעמנו וחווינו בהם איזה רגש מסוים, כמו התחלה של מסכת חדשה או התחלה של תקופה חדשה, להחיות שוב את אותו התרגשות מוכרת של התחלה באותו התחום.
אלא שהתחלות מן הסוג הזה הפוכות לגמרי מההתחלות הקשות, שכן התחלה מהסוג הזה היא התחלה שמביאה איתה התחדשות ורעננות, והקשיים מתעוררים דווקא בהמשך הדרך, כאשר תחושת ההתחדשות מתפוגגת.
ועל כן מתברר לנו, שהתחלה אמיתית שבונה עבודה, היא התחלה שפותחת כניסה לעולם חדש וזר לחלוטין, עולם שבתחילתו אין לנו אליו כל התאמה או חיבור, עד כדי שנראה לנו שהדבר לא מתאים ורחוק מעולמנו.
זו איפה התחלה עם קושי, וכשיש קושי כזה, זהו סימן שהתחלנו לעבוד, וכל עוד לא קשה לנו ואין לנו את התחושה שיש לפנינו עולם חדש וזר, כנראה שלא התחלנו בעבודה.
נוכל לפגוש זאת רבות במציאות החיים, אם זה במוכנות לעשות צעדים לא מספיק ברורים ומוכרים, כמו לעשות מעשה שלא 'כולם' עושים, או ביכולת לתת מקום חשוב לדברים שפלוני אומר בתורה, בגישה שאולי אכן יש בדבריו עומק חדש ולא מוכר, בלי להעביר את דבריו מיד לאזור המוכר לנו.
אפשר גם לראות את אותו עיקרון, כשננסה למצוא בילדינו ובאחרים, רבדים חדשים שלא היו מוכרים לנו עד היום, ולא ננסה להתאים כל דיבור או התנהגות שלהם למושכל ראשון שלנו בהם.
בצורה כזו, נוכל גם לעבוד יותר להתגבר על משיכות שהיו נראות לנו קשות עד בלתי אפשריות, שכן אנו באים בגישה שאנחנו מנסים התחלה חדשה שלא מוכרת ולא צפויה כלל, בלי היכרות מוקדמת ובלי מבט ידוע על אותה עבודה.
ועל כך נאמר ש'יערב לכם מכאן ואילך', דהיינו תורה ומצוות הם 'ערבים' וצריך שיהיה לנו איתם 'התאמה וחיבור', אולם התהליך להגיע לאותה עריבות וחיבור, היא רק על ידי עבודה עם התחלה של עולם חדש ולא מוכר, ולא מתוך תנועת חיפוש חיבור מיידי, כי כך עדיין נשארים קטנים באותו עולם מוכר ורגיל, ולא גדלים ופותחים עולמות חדשים.