בשבת זו אנו מוסיפים לקרוא גם פרשת פרה, ובירושלמי (מגילה ג, ה) נחלקו, האם נכון יותר לסמוך את קריאת פרשת פרה לפורים או לפרשת החודש, ואף שלהלכה אנו נוקטים שיש לסומכה לפרשת החודש, מכל מקום נראה כי ברור היה לחז"ל שיש קשר בין פרשת פרה לפורים, ועלינו להתבונן בו.
יום הפורים הוא יום אחד בשנה, שבו ניתנת לנו האפשרות לראות את מציאות החיים הפשוטה שלנו, במבט שונה מכל השנה כולה, כפי שכלל ישראל בדורו של מרדכי היו מסוגלים לקבל מבט שונה על מציאות גזירת המן, ככזאת הקשורה להשתתפותם בסעודת אחשוורוש שנים רבות קודם, ולא נצמדו לפרשנות הפשוטה, שזו גזירה הבאה מחמת מרדכי שהכעיס את המן.
נס פורים הוא נס הצלת הגוף, ביום זה כלל ישראל נוכחים לראות עד כמה הבורא מעונין בגופו של כל אחר ואחד מישראל מצד עצם היותו יהודי השייך לגבוה, עוד מבלי שהוא מקיים תורה ומצוות, וזו אפוא הסיבה שגם עולמו הפשוט והמקרי של כל איש מישראל מכוון ומושגח ממעל, כי חייו חשובים לבורא מצד עצמם.
גילוי זה אנו רואים גם בזמן מתן תורה, שהבורא יתברך מצווה את משה (שמות יט, כא): "רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב", על אף שכבר הזהירם קודם לכן (שם, יב): "השמרו לכם עלות בהר". וזאת משום שביקש לומר לכלל ישראל, שחייהם הפשוטים חשובים אצל הבורא כל כך, עוד לפני קיום תורה ומצוות, ולכך על אף שכבר ציווה עליהם לבל יגעו בהר, כל זה הוא מצד הציווי, אך עתה הוא מגלה שכבר עוד קודם לציווי כל אחד ואחד מישראל חשוב לו, וכדברי רש"י: " כל מה שיפול מהם ואפילו הוא יחידי חשוב לפני רב".
יהודי המתבונן על כך, בידו לשנות את תפיסתו המקובעת על גופו ומציאות חייו, שכן אם גופו ומציאותו הפשוטה חשובים כל כך לבורא יתברך, בוודאי שיש בהם גוונים נוספים מרוממים יותר, וניתן לראות אותם במבט שונה מהרובד הפשוט והגס של החומר הגשמי.
במשך כל השנה הנהגה זו נסתרת, והגוף מצד עצמו לא מראה זאת בגלוי, אך אחר שהתברר לנו ביום הפורים שניתן לראות את מציאות הגוף בממד מרומם יותר עוד קודם לתורה ומצוות, הרי שעתה הוא הזמן להתחיל לעבוד לנקות ולטהר אותו מכל זוהמה ולכלוך, כדי שיקבל רובד נעלה יותר. ועל כן אנו קוראים את פרשת פרה העוסקת בטהרתן של ישראל, עוד קודם פרשת החודש בה אנו מתחילים לבנות את הקשר עם הבורא יתברך ומצטווים במצווה הראשונה, משום שעוד קודם הציוויים עלינו להבין, שהבורא מעוניין בעצם הגוף והמציאות שלנו כיהודים, השייכים אל הקדושה מצד עצמם.
ואכן, עיקר הטהרה נעשית בגוף, הזאת מי הפרה וכן הטבילה במקווה זהו מעשה הנעשה בגוף. ומהותה של טהרה הוא ניקיון ובירור, כלשון הכתוב (שמות כד, י), "כעצם השמים לטוהר" וכפי שביאר רש"י: "לשון ברור וצלול". דהיינו, בניגוד לטומאה המלכלכת ומעכירה, הטהרה מנקה ומבררת. בטהרת הגוף אנו שבים ומבררים את שייכות הגוף לגבוה, ועל אף שמציאות החיים לעיתים מטשטשת את השייכות של הגוף לגבוה, הטהרה מבררת כי גופנו היהודי מצד עצמו חשוב לבורא יתברך ויכול להתעלות עוד ועוד לאין ערוך.
ועוד אמרו חז"ל (ירושלמי מגילה ג, ה): "בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל". ולכאורה הלא יש להבין, מדוע טהרה זו מהווה תנאי הכרחי עוד לפני שניגש למצווה הראשונה מצוות "החודש הזה לכם"? אולם לדברינו נוכל לומר, כי קודם שניגש לקיום המצווה הראשונה שבתורה, תחילה עלינו להבין שעצם גופנו ומציאותנו הפשוטים חשובים לפני הבורא יתברך מעצם היותנו יהודים אף קודם לציוויים עצמם, ורק לאחר שנבין זאת, נוכל לגשת לפרשת החודש, העוסקת במצווה הראשונה שנצטוו ישראל.