פרשת בשלח תפלה – משא ומתן
כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג' רוחות … מיד ויצעקו בני ישראל
אל ד', באותה שעה אמר הקב"ה, לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם,
שנאמר יונתי בחגוי הסלע השמעיני את קולך (שמו"ר כא ה).
האם אנו יכולים לנהל משא ומתן עם הבורא עולם?
חז"ל החשיבו מאד את צעקת בני ישראל כשעמדו על ים סוף, עד שאמרו כי הקב"ה התאווה לתפילה זו וביקש "השמעיני את קולך", ויש לתמוה, הלא בנ"י עמדו באותה שעה במצב שלא היה להם שום פתרון או מענה אחר, מלבד הפנייה לבו"ע, ומהי אם כן המעלה שבצעקה זו, כאשר היא המוצא האחרון שרק נותר?
בחיי היום יום אנו עסוקים בהשתדלויות רבות למלא את הצרכים והרצונות שלנו, ומרגישים שלא נוכל להסתדר בכוחות עצמינו בלבד, אלא אנחנו זקוקים ל'כוח עליון' שיסייע בעדנו, ואנו מבינים שיש לייחס את אותו הכח לבו"ע.
וכך אנו מגיעים לטעות נפוצה בעניין התפילה, שחושבים כי התפילה משמשת כאמצעי להשיג את מבוקשינו, מתוך ה'תלות' בבו"ע, והפקעת הרגשת כוחי ועוצם ידי, וכך התפילה מצטרפת למכלול ההשתדלויות שלנו בתוך מסגרת העולם הטבעי.
אולם האמת היא שתפילה אינה כלולה כלל בגדרי ההשתדלות, כל ההשתדלויות שאנו עושים בכדי להשיג את רצונותינו, היא 'עשייה' בתוך העולם שלנו, ועומדת תמיד בספק אם תועיל או לא, אולם תפילה אינה בגדר ספק כלל, תפילה היא פעולה ודאית מחוץ לעולם שלנו, וכפי שיתבאר.
הרמח"ל במסילת ישרים (יט) כותב בעניין התפלה "האחד, שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו, נושא ונותן עמו, אף על פי שאין עינו של אדם רואהו, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבר איך הוא בא ונושא ונותן עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן, ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו, ורעהו מקשיב שמוע אליו".
נראה איפה מדבריו, שהתפילה היא אינה אמצעי להשגת תוצאות, והבו"ע הוא אינו כתובת בעולם שלנו כדי להשיג את מבוקשנו, אלא כל עניין התפילה הוא 'משא ומתן' עמו יתברך.
משא ומתן מתחיל בכך ששני הצדדים מעוניינים בעסקה, (מדען שהמציא משחת שיניים, לא ינהל משא ומתן עם בית חרושת לנעליים), ובתפילה אנו מגלים יחס של התעניינות וודאית של הבו"ע בעולמנו הפרטי, יש לנו הנבראים עסק עם צד כל יכול הנמצא לגמרי מחוץ לעולמנו, אשר ב'וודאי מעוניין' במה שאנחנו מעוניינים, וכל הצרכים והבקשות הפשוטות שלנו הם בעצם עניינו הפרטי שלו.
והנה, כאשר הגישה לתפילה היא כעסק של השתדלות, ואנו פונים לבו"ע למילוי בקשותינו, הרי שאנו מרוכזים בצרכים שלנו, והתפילה עצמה תעורר טרדות שימנעו את הריכוז, מאחר ובזמן התפילה לא נוכל להתנתק מהמחשבות על ההשתדלויות מצידנו.
אולם אם אנו מתפללים מתוך עמדה של משא ומתן, כל הטרדות אינן קיימות, כי יש כאן ודאות שהוא יתברך מעוניין בנו, ויעשה מה שטוב לנו ואין אנו צריכים לחשב את חשבונותיו, כי כל העסק כעת הוא העסק של הבו"ע.
ואכן רובד זה בתפילה מתגלה דווקא בקריעת ים סוף, במעמד שבו אין ענין של השתדלות מצד כוחי ועוצם ידי, אלא התפילה היא הכרח גמור שמחדדת ברירות וידיעה ודאית מצד כלל ישראל, שגם במצב ביש שכזה הבו"ע מצידו מעוניין בנו, ועסק הצלתינו הוא עסק של הבו"ע.