איך מתגברים על מידת הדחיינות – פרשת בא

פרשת בא – מהלך בעבודה

ושמרתם את המצות כדרך שאין מחמיצין את
המצות כך אין מחמיצין את המצוות אלא אם בא
לידך עשה אותה מיד (רש"י יב יז)

איך מתגברים על מידת הדחיינות?

השהיה בין הרצון הברור לקיום המצוה עד הביצוע שלה, עלולה לגרום חלילה להחמצת המצווה, ומלמדים אותנו חז"ל כי הפתרון לכך הוא עשייה מיידית.

והוא פלא, שכן דחיינות מתעוררת בדרך כלל כאשר נתקלים בקושי בביצוע המעשה, וכל עוד לא נטפל בקושי המפריד בינינו לביצוע, הרי שלמרות הרצון החזק והפנימי שיש בנו לקיום המצווה, נמשיך לדחותה, ואיזה פתרון אם כן מציעים לנו חז"ל ב'עשה אותה מייד'.
ההקבלה בין חימוץ המצוות לחימוץ שיש באפיית המצות מלמדת, כי השהות איננה רק אמצעי אשר מחמתה עלול להתעורר עיכוב או מניעה חיצונית, אלא עצם השהות היא היא ההחמצה, ובדומה לאפיית המצות שהשהות עצמה גורמת את ההחמצה, [וכך גם מדויק בלשון חז"ל כדרך שאין מחמיצין את המצות כך אין מחמיצין את המצוות].

ואם כן עלינו להבין מה אנו מחמיצים בעצם ההשתהות בעשיית המצווה.

אנחנו נוטים להתייחס אל מעשה המצוות כ'יעד' בלבד, ולקשיים שיש לנו בעבודת ד' כמטרד ומכשול בהתקדמות שלנו אל היעד, וכך גם תגובה ו'עשייה מיידית' מול קושי, מתפרשת כהתעלמות מהקושי וכדרך להמשיך גבוה אל היעד 'למרות' הקושי.

אולם עלינו לדעת, כי בדומה לטיפוס על הר, שכל בר דעת מבין שלא די בהכרת היעד והרצון לכבוש אותו, אלא מוכרחים להכיר בקשיים ובמהמורות שיש בטיפוס על אותו הר ספציפי, ולהכיר בצורך לבנות מסלול ואסטרטגיה נכונה בהתאם למציאות, בכדי להעפיל אל ראש ההר.

כן הדבר בעבודת ד', כדי לכבוש יעד כלשהו, לא די בהכרת היעד וברצון להגיע אליו, אלא עלינו לייצר מהלך הדרגתי ואישי המחבר בינינו לבין היעד אליו אנו חפצים להגיע, וזאת על ידי הכרת הקשיים וההתבוננות בהם.

הקשיים האישיים שלנו אינם באים רק בכדי ש'נתגבר' עליהם, אלא הם אלו אשר ינווטו ויעצבו לנו את הדרך, ויפתחו לנו את המהלך האישי שלנו בעבודת ה'.

ניקח לדוגמא את הקושי שיש לנו להתרכז באופן מלא בתפילת שמו"ע, שם הרי לא די להתמקד ביעד שהוא 'תפילה בכוונה', אלא עלינו להתבונן בקושי ולהבין האם הוא נובע מחמת טרדה או עייפות, או שמא זה שעמום שנובע מכך שהנוסח חוזר על עצמו, נוכל גם להתבונן האם יש תפילות שבהם יותר קל לנו לכוון, או יותר קשה, וכך מתוך אותה התבוננות נוכל לבנות בזה מהלך אישי, בעבודת התפילה.

הדרך היחידה לבצע מייד גם משימות שאין לנו איתם עדיין התאמה מליאה, הוא ביצירת 'מהלך' בעבודת ד', מאחר ועצם סלילת דרך בין המקום בו אנו נמצאים כעת אל היעד, הוא כבר צעד ראשון בעבודה, וכשחז"ל מורים לנו, עשה אותה מייד, אין הכוונה שנבצע אותה במהירות, אלא בלי הפסק, ובכוונתם להורות לנו שעבודת ד' מחייבת 'מהלך', והדרך היחידה להתגבר על הדחיינות, הוא עבודה עם מהלך.

לעומת זאת, אם אנחנו משתהים עם קיום המצווה, ואין לנו מהלך, הרי שגם אם לבסוף נקיים את המצווה, נעשה זאת מתוך התעלמות מהקושי, ונחמיץ בזה את ההתפתחות וההשתנות שיש מכוח העבודה.