במאמרנו הקודם עמדנו על כך שמאחורי כל סדר עומד רצון פנימי שמניע את האדם לפעול בסדר מסוים, כך שהסדר הינו כלי ביטוי של רצון קדום, כפי שאנו מתארים בתפילת ערבית שהבורא "מסדר את הכוכבים ברקיע כרצונו", כלומר אותו סידור הוא בעקבותיו ועל פיו של אותו רצון פנימי וקדום. תפיסה זו מביאה אותנו להעמיק את התבוננותנו במעלת הסדר ודרכי קנייתו.
טועים אנו לחשוב שהרצון הוא דבר שמשתנה כל העת ואילו הסדר הוא חד גוני בלי שום סטיות לכאן או לכאן, ולכך אנו נוטים לכנות אדם מסודר כאדם יבש וחסר חיות. אולם כאשר נתבונן בהנהגת הבורא נבחין כי דווקא ההפך הוא הנכון, הרצון הוא היציב ואילו הסדר משתנה כל העת בהתאם למימוש הרצון.
לדוגמה, רצונו של הבורא בבחירת האדם הייתה בתחילה בסדר כזה שעל ידי בחירה טובה אחת כבר יבא לתכליתו, אולם לאחר חטא אדם הראשון הבורא סידר שהדבר יתאפשר רק אחר ששת אלפי שנה. כך גם רצונו של הבורא שכלל ישראל יכנסו לארץ ישראל בתחילה היה במהלך שיכנסו מייד, אולם אחר חטא המרגלים השתנה הסדר והדבר התאפשר רק אחרי ארבעים שנה, אך פעם הרצון לא זז כי אם הסדרים הבאים בעקבותיו.
מתברר אפוא כי דווקא מעלת הסדר היא הנותנת יכולת גמישות לנסות שוב ושוב להוציא את הרצון לפועל מצדדים שונים. תפיסה זו מעוררת אותנו להתבוננות רבה אודות המניעים והרצונות שלנו, האם אנו בכלל רוצים משהו ברור ויציב, ואם כן האם אנו פועלים בסדרים ומהלכים שונים כדי להוציאו לפועל.
ישנה נטייה לחשוב שכאשר אדם רוצה משהו באמת בכל כוחו, הרי שבוודאי הדבר יצא לפועל ואין דבר שיוכל לעמוד בפני אותו רצון, ובכוחו לשבור את כל המחיצות והמניעות כולם. אולם נטייה זו טומנת בחובה סיכון רב שכן היא מפעילה לחץ רב של האדם על עצמו, שאם ירצה בכל כוחו בוודאי הדבר יצא אל הפועל. והאמת שמחשבה זו
בטעות יסודה שכן הרצון לבדו אינו יכול לפעול, וכל רצונו של אדם לא יועיל לו אם לא ילמד לפעול על פי סדר בעקבות אותו רצון.
פעמים רבות אנו רוצים לקבל ולרכוש מעלה רוחנית כלשהי אך נוחלים שוב ושוב כישלון חרוץ, תופעה זו מכריחה אותנו להתבוננות כנה מהו בכלל הרצון שלנו שעומד מאחור, וגם כאשר נעמוד על טיב הרצון כראוי, עדיין אנו זקוקים להתבונן האם אנו פועלים בסדר נכון בעקבות אותו רצון, או שמא זהו רק רצון גולמי בלי שום מהלך כיצד לבטא אותו בפועל.
רצון הפועל ללא מהלך סדור גורם ללחץ גדול הנוצר מכך שיש תכנית אחת בלבד והיא חייבת להצליח, וכך האדם מנסה שוב ושוב באותה הדרך ללא הועיל עד כדי ייאוש מן הרצון ח"ו. אולם כאשר האדם פועל עם סדר ומהלך בעקבות הרצון, הרי שישנם סדרים רבים כיצד להוציא את הרצון לפועל ובמידה ודרך אחת אינה יעילה ניתן לנסות ולעבוד בדרך אחרת. הרי שכח הרצון הוא אינו בעצם היותו גולמי שכן אז עדיין אינו יכול ליצור מציאות, כוחו הוא אפוא בסדרים ובמהלכים השונים היוצאים בעקבותיו.
אנו מחפשים לא אחת לעבוד על מעלת הסדר, משתדלים שוב ושוב לשמור על הזמנים להגיע בזמן לתפילה או ללימוד, אך בדרך כלל עבודה זו נעשית בצורה טכנית ובהחלטות שמהיום והלאה אנו מתחילים לבא מוקדם, אולם החלטות שכאלה מועדות לכישלון כפי שתעיד המציאות, משום שלא בדקנו את עצמינו האם קיים מאחור רצון יציב ואיתן, וגם אם הוא קיים, האם אנו מוכנים לייצר סדרים ומהלכים שונים כדי להוציאו לפועל.
נוכל לעבוד על כך כאשר אנו ניגשים לאכול דבר מה, נעצור בעד עצמנו ונברר מהו הרצון שלנו באכילה זו, האם זה מילוי תאווה בלבד, אם כך הרי שהסדר הוא לפעול בצורה המתאימה ביותר לתאוותנות, אולם אם רצוננו הוא בהכרת טובו של הבורא יתברך, הרי שהסדר יהיה תחילה להתבונן ביופיו של המאכל, להחזיקו ביד ולהודות עליו בברכה, גם צורת האכילה עצמה תהיה איטית ולא בחטף, וכך גם הברכה שלאחריו תיהיה כולה חלק ממהלך סדור של הכרת טובו יתברך.