הסדר הינו מהמרכיבים הבסיסים והנצרכים מאד בעבודת הבורא, וכפי שאמר ר' זונדל מסלנט: חוסר סדר מביא לבלבול הדעת וממילא לבלבול בעבודת ה'. ומשמו של הסבא מקלם הובא (דעת תורה – במדבר) כי הסדר שומר על כל טוב שבעולם, ודומה הוא לקשר של שרשרת מרגליות שאם לא הוא הרי שכל המרגליות נופלות ונאבדות.
והוסיף על כך ר' ירוחם ממיר (שם), כי כאשר נתבונן במעלת הסדר נבחין שבו הכל תלוי ובהעדרו כל הבריאה כולה אינה יכולה להתקיים, וממילא 'כמעט שהוא עטרת כל המעלות כולם' כלשונו. ואם כן מן הראוי לנו להתבונן ולברר את מהות המעלה וכיצד אפוא נוכל לעבוד עליה ולרכוש אותה כראוי.
העולם רגילים לחשוב שמהותה של מעלת הסדר מתבטאת בדיוק בזמנים וקיום הבטחות ויעדים שקבענו לעצמנו, ומשכך את מי שמדייק בזמנים אנו מכנים מסודר ואילו מי שאינו כזה אנו מכנים מפוזר. אולם כאשר נתבונן היטב בדבר נבחין, שאף כי יתכן שגם אלו מביטויי מעלת הסדר מכל מקום אלו לא מרכיבי מהות המעלה.
מנוסח הברכה הראשונה של תפילת ערבית בה אנו אומרים: "ומסדר את הכוכבים ברקיע כרצונו" למדנו, שעניין הסדר הוא ביטוי הרצון. כלומר, אחרי שהבורא רוצה בדבר מסוים הוא מסדר את הכוכבים בהתאם לאותו רצון, כך שסידור כוכבי הרקיע באופן מסוים דווקא, הוא הביטוי והיישום של רצון הבורא בפועל.
ואכן כבר אמרו חז"ל (אבות ה, א) שהבורא יתברך יכל היה לברוא את העולם במאמר אחד, אך בכל זאת ברא את העולם בעשרה מאמרות בכדי לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים. כלומר, רצונו של הבורא בבריאת עולם יכל להתקיים ולבא לידי ביטוי בסדרים שונים וגם במאמר אחד, אך בכל זאת בחר ב"סדר מושג ומובן" כלשונו של הרמח"ל (דעת תבונות מ), דהיינו סדר שמתאים עבורנו. ולמדנו אם כן, כי הסדר הוא תכנית פעולה של רצון עמוק ופנימי, ומבלי שיש רצון הרי שאין סדר, אך גם בלי סדר הרצון לבד אינו מספיק, והסדר הוא הכח המוציא את הרצון לפועלו.
ואכן גם אצלינו הסדר צריך להיות ביטוי לרצון פנימי יותר, וממילא כאשר אדם מעונין ורוצה משהו עדיין אין לו ידיעה ברורה כיצד הרצון יצא לפועל, הוא צריך לנסות ולסדר מהלך מציאותי בהתאם לאותו רצון ורק כך הרצון אולי יוכל להתממש. כך שמצד אחד הרצון לבדו אינו יכול להתקיים בלי סדר ומהלך שיוציא אותו לפועל, אך מצד שני גם לסדר מצד עצמו אין מעלה יתירה כל עוד אין רצון פנימי שקדם לו.
פעמים רבות אנו נוטים לחשוב שסדר הוא דבר בלתי גמיש הפועל תמיד בכיוון אחד, אולם כאשר אנו מבינים שהסדר הוא ביטוי לרצון קודם, הרי שהוא מחויב להיות גמיש בהתאם למציאות, לעיתים נכון יהיה להוציא את הרצון לפועל באופן כזה ולעיתים דווקא באופן אחר.
אנו מוצאים זאת בחטא המעפילים שעל אף גזירת הבורא לנדוד במדבר וחרף אזהרתו של משה שלא יעלו בהר כי אין ה' בקרבם, בכל זאת היו שהעפילו לעלות בהר עד שהוכו עד החרמה, ואף שם בוודאי שהבורא חפץ שישראל יבואו לארץ, אולם הסדר לשם השתנה והתארך, אולם המעפילים לא השכילו ללכת בסדר החדש והתעקשו ללכת בסדר הקודם ועל כך נענשו, שכן שהיה להם לפעול בסדר אחר.
נמצאנו למדים כי הסדר הוא הקשר השומר את כל המעלות הטובות וכמעט שהוא עטרת כל המעלות כולם משום שרק איתו ניתן להפיק את הרצון באופן מותאם, ורק על ידו יש ביטוי נכון לכל המעלות הטובות, ואילולי הסדר היו כל המעלות הטובות אמנם בגדר רצון, אך מבלי יכולת לצאת לפועל בצורה נכונה וראויה.
אכן תפיסה זו היא רק הצעת הסוגיא, ונראה כי אם אנו חפצים לעבוד על מעלת הסדר, עלינו להתבונן תחילה מהו הרצון העומד מאחוריו והאם הוא בכלל קיים, ורק אז נוכל לבחון את עצמנו האם אנו פועלים בסדר נכון, ועל כן נשתדל לעסוק בסוגיא זו אי"ה בשבועות הקרובים.